מקורות ושיטת החישוב
איך נקבעים הכללים
כללים רק ממקורות: כל כלל הלכתי באתר נלקח מטבלת מקורות עם ציטוט מילולי וקישור (ספריא, ויקיטקסט, אתר פניני הלכה). במקום שהמקורות אינם חד-משמעיים, רב האתר מכריע, ועד להכרעה מפורשת הכלל אינו מופעל כפסק.
- מאושר הכלל כתוב במפורש במקור המצוטט, בלי מחלוקת שהאתר צריך להכריע בה.
- נדרש בירור רבני יש מקור, אבל צריך לבחור מנהג או שיטה. מוצג רק עם הסימון, בנוסח "לפי המנהג שנבחר", ובלי התראות.
- לא מופעל לא מוצג ולא מחושב באתר.
מאושר: 37 · נדרש בירור רבני: 21 · לא מופעל: 14
מאושר
- משיב הרוח ומוריד הגשם
- ותן טל ומטר
- מוריד הטל בקיץ (נוסח אשכנז בארץ ישראל)
- יעלה ויבוא בראש חודש
- יעלה ויבוא בחול המועד
- הלל שלם
- חצי הלל בפסח
- אין אומרים הלל
- על הניסים בחנוכה
- על הניסים בפורים
- תחנון: ימים שאין אומרים לפי השו"ע ופניני הלכה
- עשרת ימי תשובה
- אבינו מלכנו בימות החול
- תפילין בשבת וביום טוב
- תפילין בחול המועד (לפי המנהג שנבחר)
- תפילין בתשעה באב
- תאריכי הצומות ודחיותיהם
- תשעה באב: מבעוד יום
- יום הכיפורים: מבעוד יום
- בדיקת חמץ וזמני חמץ
- ספירת העומר
- חנוכה בערב שבת: נר חנוכה לפני נרות שבת
- פורים משולש
- שבת מברכים
- עירוב תבשילין
- יארצייט: תאריך הפטירה העברי (תאריך פשוט)
- ימים לאומיים (לפי החוק)
- כללי קביעת הלוח (בדיקת המנוע)
- קריאת התורה והפטרה (נתוני Hebcal, אשכנז/ספרד)
- מכירת חמץ (מידע כללי)
- הושענא רבה
- שמחת תורה
- הזכרת נשמות ביום הכיפורים
- סיום שבעה ושלושים (מיום הקבורה)
- תאריך בר/בת מצווה
- ברית מילה ביום השמיני
- פדיון הבן ביום ל"א
נדרש בירור רבני
- מוריד הטל בקיץ (נוסח ספרדי ותימני)
- ברכה על חצי הלל בראש חודש (לפי הנוסח שנבחר)
- תחנון: מנהגי קהילות אחרי שבועות ואחרי סוכות
- סליחות (לפי הנוסח שנבחר)
- אבינו מלכנו בשבת בעשרת ימי תשובה (מידע לפי מנהג)
- זמן הדלקת נרות (מנהג הערים לפי פניני הלכה, ומנהג קהילה לבחירה)
- צאת השבת (8.5°)
- צאת השבת לשיטת רבנו תם (תצוגה נפרדת לבחירה)
- תחילת הצום וסיומו (שיטת החישוב)
- מנהגי אבלות בספירת העומר (מידע בלבד)
- זמן הדלקת נר חנוכה בימות החול
- חנוכה במוצאי שבת: סדר הבדלה והדלקה
- קידוש לבנה: תחילת הזמן וסופו מהמולד
- בין המצרים ותשעת הימים (מידע בלבד)
- תשליך
- כפרות
- פורים בערים שיש ספק אם הוקפו חומה (מידע בלבד)
- יארצייט באדר בשנה מעוברת (מוצג לפי מנהג, בלי בחירה)
- בר/בת מצווה למי שנולד באדר (מוצג לפי המקור, בלי בחירה)
- הזכרת נשמות ברגלים (מנהג אשכנז, תאריכים בלבד)
- רגל שמבטל שבעה ושלושים (מידע בלבד)
לא מופעל
- שאלת גשמים בחו"ל (יום ס' אחר תקופת תשרי, שו"ע קיז, א, שורה 3b): המקור קיים, אבל מצב חו"ל לא נבנה באתר
- הלל ביום העצמאות וביום ירושלים: תלוי בציבור (שורה 5g); ממתין להכרעה
- תחנון ביום העצמאות וביום ירושלים: מנהג ציבורים (שורה 7c); ממתין להכרעה
- אבינו מלכנו בערב יום הכיפורים: "יש בו מחלוקת בין אחרונים" (רמ"א תרד, ב, שורה 10c); ממתין להכרעה
- נפטר ביום ל׳ בחודש שאין בו ל׳ באותה שנה: אין בחירה אוטומטית עד הכרעה
- יארצייט ראשון כשהקבורה נדחתה: לא נמצא מקור ראשוני (שורות 32, 32d); ממתין להכרעה
- חישוב 11 חודשי קדיש (מיום הפטירה או הקבורה, שנה מעוברת): לא אומת (שורה 33); ממתין להכרעה
- תזכורות על מנהגי ספירת העומר ובין המצרים: מוצג כמידע בלבד, בלי התראות, עד הכרעה
- דחיית יום ירושלים: נוסח החוק (ויקיטקסט) קובע כ"ח באייר בלי דחייה; אתר הכנסת לא היה נגיש לשליפה (חסימה גאוגרפית). האתר מציג כ"ח באייר
- יום הזיכרון ליצחק רבין, יום העלייה ועוד: לא אומתו (שורה 34d)
- 18 דקות היא ברירת המחדל העולמית של Hebcal. בארץ האתר משתמש במנהג הערים לפי פניני הלכה, 20/30/40 (שורות 14a, 14c), ו-18 אינה מוצעת; ההכרעה בידי הרב
- נץ החמה הנראה (לפי טופוגרפיה): אין נתונים מאומתים; מוצג רק זריחה ושקיעה בגובה העיר כמידע
- מצב חו"ל: לא נבנה (טבלת מקורות נפרדת נדרשת)
- אין שורה במקורות שקובעת "מניחים היום"; מוצגים רק ימי החריגה (שורות 11-13)
לשאלות הלכה פנו לרב.
זמנים ותאריכים
כל הזמנים והתאריכים מחושבים בשרת בספריית הקוד הפתוח Hebcal (רישיון GPL-2.0): שקיעה וזריחה בגובה פני הים, תאריכים עבריים, חגים, פרשות, ספירת העומר ומולד.
- הדלקת נרות: לפי פניני הלכה (שבת ג, ב): בירושלים 40 דקות, בחיפה 30, ובתל אביב וברוב הארץ 20. בזכרון יעקב 30 לפי הגדרות Hebcal. זו ברירת מחדל מתועדת ("נדרש בירור רבני", ממתין לאישור רב), ואפשר לבחור בהגדרות מנהג קהילה של 20, 30 או 40 דקות. העיקרון הכללי: לא להדליק מוקדם מדי ולא מאוחר (שו"ע רסג, ד).
מקור
פנה"ל שבת ג, ב
"ובירושלים נהגו הנשים לכתחילה להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, ובחיפה שלושים דקות לפני השקיעה, ובתל אביב ורוב ערי הארץ, עשרים דקות"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (ברירת מחדל מתועדת)
שו"ע רסג, ד
"לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר"
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״ג:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רס״ג:ד׳
לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהיא שעה ורביע קודם הלילה: הגה וע"ל סי' רס"ז ואם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור):
- צאת השבת והחג: זמן צאת שבת הראשי מחושב לפי צאת הכוכבים, כשהשמש נמצאת 8.5° מתחת לאופק. זהו כלל החישוב של האתר ואינו מחליף מנהג קהילתי או הוראת רב. זמן רבנו תם מוצג בנפרד לצורכי מידע בלבד, עד לאישור הלכתי. פניני הלכה מביא שנוהגים כשיטת הגאונים, אך אינו קובע 8.5° דווקא; 8.5° היא שיטת החישוב של Hebcal.
מקור
פנה"ל זמנים יג, ד (הערה 8)
"ולדעת ר"ת הוא מהלך ארבעה מיל, שהם כ-72 דקות אחר שקיעת החמה"
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳
דיני המקום והזמן / זמן ומשך ההדלקה קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר, לא היתה תאורת רחוב בלילה, ובני האדם היו מתכנסים לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים אנשים שחזרו לביתם. לפיכך אמרו חכמים שזמנה של הדלקת הנרות: "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם התכוונו חכמים לתחילת השקיעה, היינו כשהשמש נעלמת מן העין, או לסוף השקיעה שאז גם האור שוקע ונראים הכוכבים. מצד אחד בעת שהחמה שוקעת היו יותר אנשים ברחוב, ומנגד כיוון שעדיין יש אור רב יחסית, הנרות אינם נראים היטב, ולכן מוטב להמתין בהדלקה עד צאת הכוכבים. למעשה, המנהג הרווח להדליק בצאת הכוכבים, כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. אלא שהגברים חייבים בתפילת ערבית, ורבים נוהגים להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, ואם כן עליהם להקדים את תפילת ערבית להדלקת הנרות, שכן תפילת ערבית תדירה יותר, ומקיימים בה גם מצווה מהתורה של קריאת שמע של ערבית. ואחר התפילה יזדרזו לחזור לביתם כדי ששעת ההדלקה תהיה סמוכה עד כמה שאפשר לצאת הכוכבים. והרגילים להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, ידליקו נרות בצאת הכוכבים, ואח"כ יתפללו ערבית בזמן שהם רגילים. אף שבנר בשיעור של חצי שעה יוצאים ידי חובה, כאשר הנרות נראים לעוברים ושבים ברחוב, טוב להדר בזמנינו להתקין נרות שידלקו שעתיים ואף יותר, מפני שכיום אנשים רגילים להתהלך ברחוב זמן רב אחר צאת הכוכבים, וטוב שיראו את הנרות ויתפרסם הנס.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
תיעוד Hebcal (hebcal-es6)
"defaults to Tzeit Hakochavim - nightfall, when 3 small stars are visible - calculated at 8.5° of solar depression"
- https://github.com/hebcal/hebcal-es6 (ויקיטקסט)
סטטוס בטבלת המקורות: אומת (תיעוד טכני); 8.5° - דרוש פסק רב
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳ (ספריא)
- רבנו תם (תצוגה נוספת לבחירה): 72 דקות קבועות; 72 דקות זמניות (72 × אורך היום ÷ 720, כשהיום נמדד מהנץ החמה עד השקיעה בגובה פני הים); או כשהשמש 16.1° מתחת לאופק. נדרש בירור רבני
- צומות: צומות קלים מעלות השחר (16.1° או 17.5°) עד צאת הכוכבים (4.8° או 6.2°); תשעה באב ויום הכיפורים מהשקיעה בערב. נדרש בירור רבני
רבנו תם בשבת הקרובה (24.10.2026): ירושלים ותל אביב
צאת השבת לפי שיטת רבנו תם נדרש בירור רבני
לפי שיטת רבנו תם, צאת הכוכבים חל 72 דקות לאחר השקיעה, לפי שיטת חישוב זו. הזמן מוצג בנוסף לזמן צאת השבת הראשי, לצורכי מידע בלבד, ומסומן ״נדרש בירור רבני״. אין לשלוח התראות על סמך זמן זה עד לאישור רבני.
| שיטה | חישוב |
|---|---|
| 72 דקות קבועות אחרי השקיעה | שקיעה + 72 דקות קבועות = |
| 72 דקות זמניות (לפי אורך היום) | שקיעה + 72 דקות זמניות (67 דקות היום) = |
| כשהשמש 16.1° מתחת לאופק | השמש 16.1° מתחת לאופק: (שקיעה ) |
פניני הלכה (זמנים יג, ד, הערה 8): "למעשה נוהגים להורות כדעת הגאונים"; זמן צאת השבת הראשי באתר הוא צאת הכוכבים 8.5°.
72 דקות זמניות: 72 × (אורך היום ÷ 720), כשהיום נמדד מהנץ החמה עד השקיעה בגובה פני הים.
מקור
שו"ע רסא, ב
"מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע"
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳
יש אומרי' שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה: הגה ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוס' פ' תפלת השחר) [וע"ל סי' רס"ז]:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל זמנים יג, ד (הערה 8)
"ולדעת ר"ת הוא מהלך ארבעה מיל, שהם כ-72 דקות אחר שקיעת החמה"
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳
דיני המקום והזמן / זמן ומשך ההדלקה קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר, לא היתה תאורת רחוב בלילה, ובני האדם היו מתכנסים לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים אנשים שחזרו לביתם. לפיכך אמרו חכמים שזמנה של הדלקת הנרות: "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם התכוונו חכמים לתחילת השקיעה, היינו כשהשמש נעלמת מן העין, או לסוף השקיעה שאז גם האור שוקע ונראים הכוכבים. מצד אחד בעת שהחמה שוקעת היו יותר אנשים ברחוב, ומנגד כיוון שעדיין יש אור רב יחסית, הנרות אינם נראים היטב, ולכן מוטב להמתין בהדלקה עד צאת הכוכבים. למעשה, המנהג הרווח להדליק בצאת הכוכבים, כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. אלא שהגברים חייבים בתפילת ערבית, ורבים נוהגים להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, ואם כן עליהם להקדים את תפילת ערבית להדלקת הנרות, שכן תפילת ערבית תדירה יותר, ומקיימים בה גם מצווה מהתורה של קריאת שמע של ערבית. ואחר התפילה יזדרזו לחזור לביתם כדי ששעת ההדלקה תהיה סמוכה עד כמה שאפשר לצאת הכוכבים. והרגילים להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, ידליקו נרות בצאת הכוכבים, ואח"כ יתפללו ערבית בזמן שהם רגילים. אף שבנר בשיעור של חצי שעה יוצאים ידי חובה, כאשר הנרות נראים לעוברים ושבים ברחוב, טוב להדר בזמנינו להתקין נרות שידלקו שעתיים ואף יותר, מפני שכיום אנשים רגילים להתהלך ברחוב זמן רב אחר צאת הכוכבים, וטוב שיראו את הנרות ויתפרסם הנס.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
צאת השבת לפי שיטת רבנו תם נדרש בירור רבני
לפי שיטת רבנו תם, צאת הכוכבים חל 72 דקות לאחר השקיעה, לפי שיטת חישוב זו. הזמן מוצג בנוסף לזמן צאת השבת הראשי, לצורכי מידע בלבד, ומסומן ״נדרש בירור רבני״. אין לשלוח התראות על סמך זמן זה עד לאישור רבני.
| שיטה | חישוב |
|---|---|
| 72 דקות קבועות אחרי השקיעה | שקיעה + 72 דקות קבועות = |
| 72 דקות זמניות (לפי אורך היום) | שקיעה + 72 דקות זמניות (66 דקות היום) = |
| כשהשמש 16.1° מתחת לאופק | השמש 16.1° מתחת לאופק: (שקיעה ) |
פניני הלכה (זמנים יג, ד, הערה 8): "למעשה נוהגים להורות כדעת הגאונים"; זמן צאת השבת הראשי באתר הוא צאת הכוכבים 8.5°.
72 דקות זמניות: 72 × (אורך היום ÷ 720), כשהיום נמדד מהנץ החמה עד השקיעה בגובה פני הים.
מקור
שו"ע רסא, ב
"מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע"
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳
יש אומרי' שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה: הגה ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוס' פ' תפלת השחר) [וע"ל סי' רס"ז]:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל זמנים יג, ד (הערה 8)
"ולדעת ר"ת הוא מהלך ארבעה מיל, שהם כ-72 דקות אחר שקיעת החמה"
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳
דיני המקום והזמן / זמן ומשך ההדלקה קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר, לא היתה תאורת רחוב בלילה, ובני האדם היו מתכנסים לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים אנשים שחזרו לביתם. לפיכך אמרו חכמים שזמנה של הדלקת הנרות: "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם התכוונו חכמים לתחילת השקיעה, היינו כשהשמש נעלמת מן העין, או לסוף השקיעה שאז גם האור שוקע ונראים הכוכבים. מצד אחד בעת שהחמה שוקעת היו יותר אנשים ברחוב, ומנגד כיוון שעדיין יש אור רב יחסית, הנרות אינם נראים היטב, ולכן מוטב להמתין בהדלקה עד צאת הכוכבים. למעשה, המנהג הרווח להדליק בצאת הכוכבים, כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. אלא שהגברים חייבים בתפילת ערבית, ורבים נוהגים להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, ואם כן עליהם להקדים את תפילת ערבית להדלקת הנרות, שכן תפילת ערבית תדירה יותר, ומקיימים בה גם מצווה מהתורה של קריאת שמע של ערבית. ואחר התפילה יזדרזו לחזור לביתם כדי ששעת ההדלקה תהיה סמוכה עד כמה שאפשר לצאת הכוכבים. והרגילים להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, ידליקו נרות בצאת הכוכבים, ואח"כ יתפללו ערבית בזמן שהם רגילים. אף שבנר בשיעור של חצי שעה יוצאים ידי חובה, כאשר הנרות נראים לעוברים ושבים ברחוב, טוב להדר בזמנינו להתקין נרות שידלקו שעתיים ואף יותר, מפני שכיום אנשים רגילים להתהלך ברחוב זמן רב אחר צאת הכוכבים, וטוב שיראו את הנרות ויתפרסם הנס.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
בדיקה צולבת לילית מול Hebcal API, מול zmanim.site, ומול ספריית KosherZmanim (רישיון LGPL-3.0, מחשבון עצמאי בשרת בלבד) ל-20 ערים ו-60 יום. בדיקה אחרונה מול Hebcal: 23.10.2026, 3:06:01, 14180 בדיקות, 0 פערים. מול zmanim.site: 8760 בדיקות, 0 פערים. מול KosherZmanim: 15600 בדיקות, 0 פערים.
נתוני יישובים: קואורדינטות מ-GeoNames (CC BY 4.0), שמות היישובים מרשימת הלמ"ס.
שיטת חישוב זמני היום
האתר מחשב את זמני היום באמצעות מנוע החישוב האסטרונומי של Hebcal. עלות השחר מחושבת כברירת מחדל כשהשמש נמצאת 16.1° מתחת לאופק, וזמן משיכיר מחושב בנפרד. השעות הזמניות לפי המגן אברהם מחושבות בהתאם להגדרות גבולות היום שנבחרו במנוע החישוב. קיימות שיטות הלכתיות שונות להגדרת זמנים אלה.
נדרש בירור רבני - יש לאשר את התאמת הגדרות החישוב לפסיקה שהאתר מבקש לאמץ.
מקור
פנה"ל תפילה יא, ב
"כדי לחשב את זמן 'עמוד-השחר' בדייקנות לפי שיטה זו, יש לחשב בכל יום את הזמן שבו תגיע החמה ל-16.1 מעלות מתחת לאופק"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (הגדרת חישוב)
פנה"ל תפילה יא, א-ב
"ובאותו הזמן אפשר גם להבחין בין תכלת ללבן" / "למעשה מקובל להורות שהוא סביב 50 דקות לפני 'הנץ-החמה'"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
רמ"א רלג, א
"ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות"
- שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג:א׳
זמן תפלת המנחה. ובו ב סעיפים: מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע: הגה ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות) ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה: הגה ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים: (ב"י בשם אהל מועד ורשב"א):
תחנון
טבלה 1: ימים שאין אומרים בהם תחנון לפי השולחן ערוך ופניני הלכה מאושר
שנת תשפ״ז. בשבתות ובימים טובים אין אומרים תחנון בכל מקרה. גם במנחה שלפני ימים אלה אין אומרים, מלבד ערב ראש השנה וערב יום הכיפורים.
| תאריכים | מקור | ציטוט |
|---|---|---|
| ט׳ תשרי תשפ״ז (20.9.2026) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| י״א תשרי תשפ״ז עד י״ד תשרי תשפ״ז (22.9.2026 עד 25.9.2026) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ט״ו תשרי תשפ״ז עד כ״ב תשרי תשפ״ז (26.9.2026 עד 3.10.2026) | פנה"ל תפילה כא, ז | "מי"א בתשרי עד סוף חודש תשרי, הואיל ואלו ימים שסביב חג הסוכות" |
| ל׳ תשרי תשפ״ז עד א׳ חשון תשפ״ז (11.10.2026 עד 12.10.2026) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ל׳ חשון תשפ״ז עד א׳ כסלו תשפ״ז (10.11.2026 עד 11.11.2026) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| כ״ה כסלו תשפ״ז עד ב׳ טבת תשפ״ז (5.12.2026 עד 12.12.2026) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| א׳ שבט תשפ״ז (9.1.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ט״ו שבט תשפ״ז (23.1.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ל׳ שבט תשפ״ז עד א׳ אדר א׳ תשפ״ז (7.2.2027 עד 8.2.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| י״ד אדר א׳ תשפ״ז עד ט״ו אדר א׳ תשפ״ז (21.2.2027 עד 22.2.2027) | פנה"ל תפילה כא, ז | "שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון;... י"ד באייר שהוא פסח שני" / "אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר" |
| ל׳ אדר א׳ תשפ״ז עד א׳ אדר ב׳ תשפ״ז (9.3.2027 עד 10.3.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| י״ד אדר ב׳ תשפ״ז עד ט״ו אדר ב׳ תשפ״ז (23.3.2027 עד 24.3.2027) | פנה"ל תפילה כא, ז | "שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון;... י"ד באייר שהוא פסח שני" / "אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר" |
| א׳ ניסן תשפ״ז עד א׳ אייר תשפ״ז (8.4.2027 עד 8.5.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| י״ד אייר תשפ״ז (21.5.2027) | פנה"ל תפילה כא, ז | "שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון;... י"ד באייר שהוא פסח שני" / "אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר" |
| י״ח אייר תשפ״ז (25.5.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| א׳ סיון תשפ״ז עד ו׳ סיון תשפ״ז (6.6.2027 עד 11.6.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ל׳ סיון תשפ״ז עד א׳ תמוז תשפ״ז (5.7.2027 עד 6.7.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| א׳ אב תשפ״ז (4.8.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ט׳ אב תשפ״ז (12.8.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ט״ו אב תשפ״ז (18.8.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| ל׳ אב תשפ״ז עד א׳ אלול תשפ״ז (2.9.2027 עד 3.9.2027) | שו"ע קלא, ו-ז | "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות" |
| כ״ט אלול תשפ״ז (1.10.2027) | שו"ע תקפא, ב-ג | "נוהגין להתענו' ערב ראש השנה" / "אין נופלים על פניהם בערב ראש השנה בתפלה" |
טבלה 2: מנהגי קהילות אחרי החגים נדרש בירור רבני
כאן המקורות חלוקים. האתר מציג את הימים האלה עם סימון, ואינו קובע עד הכרעת רב.
| תאריכים | מקור | ציטוט |
|---|---|---|
| כ״ג תשרי תשפ״ז עד כ״ט תשרי תשפ״ז (4.10.2026 עד 10.10.2026) | פנה"ל תפילה כא, ז | "מי"א בתשרי עד סוף חודש תשרי, הואיל ואלו ימים שסביב חג הסוכות" פניני הלכה (תפילה כא, ז): אין אומרים עד סוף חודש תשרי; לשון השו"ע (קלא, ז): "בין י"ה לסוכות". |
| ז׳ סיון תשפ״ז עד ח׳ סיון תשפ״ז (12.6.2027 עד 13.6.2027) | רמ"א תצד, ג; פנה"ל תפילה כא, ז | רמ"א: "ואין אומרים תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו" / פנה"ל: "מר"ח סיוון ועד י"ב בסיוון" רמ"א (תצד, ג): אין אומרים עד ח' בסיוון; פניני הלכה ומ"ב (קלא, לו): יש נוהגים עד י"ב בסיוון. |
| ט׳ סיון תשפ״ז עד י״ב סיון תשפ״ז (14.6.2027 עד 17.6.2027) | מ"ב קלא, לו; פנה"ל תפילה כא, ז | מ"ב: "ויש מקומות נוהגין שלא ליפול כל הששה ימים שאחר שבועות מפני שהקרבנות של חג השבועות היה להם תשלומין כל ז'" יש מקומות שאין אומרים עד י"ב בסיוון (מ"ב קלא, לו; פניני הלכה תפילה כא, ז). לפי הרמ"א (תצד, ג) רק עד ח' בסיוון. |
יום העצמאות ויום ירושלים: לא מופעל (ממתין להכרעה).
טבלת המקורות
משיב הרוח ומוריד הגשם - התחלה/סיום מאושר
מתחילים במוסף שמיני עצרת, מפסיקים במוסף יו"ט ראשון של פסח
מקור
שו"ע או"ח קיד, א
"מתחילין לומר בברכה שנייה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של י"ט האחרון של חג ואין פוסקין עד תפלת מוסף של י"ט הראשון של פסח"
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים קי״ד:א׳
דין הזכרת הרוח וגשם וטל. ובו ט סעיפים: מתחילין לומר בברכה שנייה משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של י"ט האחרון של חג ואין פוסקין עד תפלת מוסף של י"ט הראשון של פסח:
בא"י שמיני עצרת = שמחת תורה (יו"ט אחד)
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ד:א׳ (ספריא)
מוריד הטל בקיץ נדרש בירור רבני
ספרד: אומרים "מוריד הטל" בקיץ; רמ"א (אשכנז): לא מזכירים טל כלל
מקור
שו"ע קיד, ג + רמ"א; מ"ב קיד, ג; פנה"ל תפילה יח, ו
רמ"א: "ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים רק אומרים בימות החמה רב להושיע" / מ"ב: "למנהג ספרד שנוהגין לומר מוריד הטל במקום מוריד הגשם בימות החמה"
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ד:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים קי״ד:ג׳
אם אמר משיב הרוח [בימות החמה] או לא אמרו בימות הגשמים אין מחזירין אותו וכן בטל אם הזכירו בימות הגשמים או לא הזכירו בימות החמה אין מחזירין אותו: הגה ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים רק אומרים בימות החמה רב להושיע מכלכל חיים וכו' [טור] י"א שש"צ פוסק להזכיר בתפלת מוסף י"ט הראשון של פסח אבל הקהל מזכירין ואין פוסקין עד מנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת המוסף וכן נוהגין:
- משנה ברורה קי״ד:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה קי״ד:ג׳
(ג) עד תפלת מוסף - הטעם דאין פוסקין מבערב הוא ג"כ כנ"ל שלא יהיה דבר מעורב ביניהם שזה מזכיר וזה אינו מזכיר אבל עתה שפוסקין במוסף ידעו הכל ע"י הש"ץ או השמש שמכריז קודם תפלת מוסף מוריד הטל שהכרזת הזכרת הטל סימן הוא להם להפסקת הזכרת הגשם עוד וזה הוא למנהג ספרד שנוהגין לומר מוריד הטל במקום מוריד הגשם בימות החמה אבל במדינותינו שאין נוהגין לומר מוריד הטל בימות החמה וא"א להכריז בלשון זה ולהכריז להדיא שיפסקו מלומר מוריד הגשם ג"כ אין נכון מפני שנראה כממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב טובה ע"כ פסק הרמ"א בס"ג שנוהגין שלא להפסיק מלהזכיר גשם עד תפלת המנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת מוסף אבל בתפלת מוסף כל הקהל וגם הש"ץ מזכירין הגשם בתפילת לחש כדי שלא יהיה דבר מעורב בין הצבור ואם טעה במעריב של פסח או בשחרית ומוסף ולא הזכיר משיב הרוח ומוה"ג לכו"ע אין חוזר:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (ברירת מחדל לפי נוסח)
מנהג אשכנזי א"י (נוסח הגר"א) לומר "מוריד הטל" - לא אומת (לא נמצא מקור בספריא); פנה"ל יח,ו מזכיר "מוריד הטל" כנוסח כללי למוסף פסח
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ד:ג׳ (ספריא)
ותן טל ומטר - א"י מאושר
בא"י שואלים מליל ז' במרחשוון עד מנחה של ערב פסח
מקור
שו"ע או"ח קיז, א
"ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון ושואלין עד תפלת המנחה של ערב י"ט הראשון של פסח"
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ז:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים קי״ז:א׳
דיני ברכת השנים. ובו ה סעיפים: ברכת השנים צריך לומר בה בימות הגשמים ותן טל ומטר ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי [ויום התקופה הוא בכלל הס'] [הגה"מ פ"ב] ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון ושואלין עד תפלת המנחה של ערב י"ט הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול:
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ז:א׳ (ספריא)
ותן טל ומטר - מקור תלמודי מאושר
הלכה כרבן גמליאל: ז' במרחשוון
מקור
תענית י, א (משנה וגמרא)
"רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג" ... "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל"
- תענית י׳ א (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: תענית י׳ א
בִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם. תָּנוּ רַבָּנַן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִבְרֵאת תְּחִילָּה וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִבְרָא לְבַסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת״. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׁקֶה אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת״. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים, וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִתַּמְצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְגוֹ׳״. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִילָּה, וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְבַסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְגוֹ׳״ - מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּגַבֵּל אֶת הַגְּבִינָה, נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֵל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת. אָמַר מָר: מִמַּתְּקִין הֵן בְּעָבִים. מְנָלֵיהּ? דְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב: ״חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״, וּכְתִיב: ״חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים״. שְׁקוֹל כָּף וּשְׁדִי אַרֵישׁ וּקְרִי בֵּיהּ ״חַכְשָׁרַת״. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, בְּהָנֵי קְרָאֵי מַאי דָּרֵישׁ בְּהוּ? סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר, אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: נְהוּר עֲנָנֵי - זְעֵירִין מוֹהִי. חֲשׁוּךְ עֲנָנֵי - סַגִּיִּין מוֹהִי. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: מַיִם הָעֶלְיוֹנִים בְּמַאֲמָר הֵם תְּלוּיִם, וּפֵירוֹתֵיהֶן מֵי גְשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ״, כְּמַאן - כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הָהוּא, בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא דִּכְתִיב. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן ...
- פניני הלכה, תפילה י״ח:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, תפילה י״ח:ד׳
טעויות הזכרות ושכחה / הזכרת גשמים ושאלתם בתקופת החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים בתפילה. בתחילה אנו מזכירים את הגשם כדי לשבח את ה' המוריד אותו, ואח"כ אנו מבקשים מה' שיברך אותנו בטל ומטר. בברכה השנייה, היא ברכת 'מחיה המתים', אנו משבחים "משיב הרוח ומוריד הגשם". ותקנו להזכיר את שבח הגשם בברכת 'מחיה המתים', מפני שהגשמים מביאים חיים לעולם. בברכה התשיעית, היא ברכת השנים, אנו מבקשים על הגשם. למנהג ספרדים, כל נוסח ברכת השנים משתנה מהחורף לקיץ, בחורף פותחים ב"ברך עלינו", ובקיץ פותחים ב"ברכנו ה' אלוהינו". ולמנהג אשכנזים, נוסח ברכת השנים בקיץ ובחורף שווה, אלא שבחורף אומרים "ותן טל ומטר" ובקיץ אומרים "ותן ברכה". ואף שגם הזכרת הגשמים וגם בקשת הגשמים נאמרות בחורף, ישנו הבדל ביניהם, שהזכרת גשמים נאמרת בזמן הראוי לגשמים, ואילו התפילה על הגשם נאמרת רק בשעה שאנו רוצים שהגשם יתחיל לרדת. תחילת זמן הזכרת הגשם בשמיני עצרת. ואמנם היה מקום להזכיר את הגשם מתחילת חג הסוכות, שכבר אז מתחיל זמן הגשמים, אלא שהגשם נחשב לסימן קללה בחג הסוכות, שכשהוא יורד אי אפשר לקיים את מצוות הישיבה בסוכה, לפיכך אין מזכירים אותו בחג הסוכות. וקבעו להתחיל להזכירו בתפילת המוסף של שמיני עצרת, שאז כל הציבור נמצא בבית הכנסת, ויכולים להכריז בפני כולם להתחיל להזכיר את הגשם. אבל לתפילת ערבית לא כולם באים, ולפני תפילת שחרית אי אפשר להכריז, שאין להפסיק בין גאולה לתפילה (ב"י ושו"ע או"ח קיד, א-ב). אבל את תחילת הבקשה על הגשם דחו בחמישה עשר יום, לליל שביעי בחודש מרחשוון. וזאת כדי שאחרון עולי הרגל, שבא מנהר פרת, יספיק לחזור לביתו בלא שירד עליו גשם בדרכו (שו"ע או"ח קיז, א). ואף לאחר החורבן לא נתבטל המנהג, מפני שכל מנהג שמזכיר את הימים הגדו...
פנה"ל תפילה יח, ד: "דחו בחמישה עשר יום, לליל שביעי בחודש מרחשוון" https://www.sefaria.org/Peninei_Halakhah,_Prayer.18.4
- תענית י׳ א (ספריא)
ותן טל ומטר - חו"ל לא מופעל
יום ס' אחר תקופת תשרי, ערבית
מקור
שו"ע קיז, א; תענית י, א
"ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי"
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ז:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים קי״ז:א׳
דיני ברכת השנים. ובו ה סעיפים: ברכת השנים צריך לומר בה בימות הגשמים ותן טל ומטר ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי [ויום התקופה הוא בכלל הס'] [הגה"מ פ"ב] ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון ושואלין עד תפלת המנחה של ערב י"ט הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול:
תאריך לועזי (4/5 בדצמבר) - חישוב, לא מצוטט
- שולחן ערוך, אורח חיים קי״ז:א׳ (ספריא)
בן א"י בחו"ל / בן חו"ל בא"י לא מופעל
יצא לפני ז' חשוון - ישאל בשומע תפילה
מקור
פנה"ל תפילה יח, ז
"בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל, א) יצא לפני ז' חשוון, ישאל ב'שומע תפילה' מז' בחשוון"
- פניני הלכה, תפילה י״ח:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, תפילה י״ח:ז׳
טעויות הזכרות ושכחה / דין חוץ לארץ קבעו חכמים לאחר את תחילת הבקשה על הגשמים בבבל ליום שישים לתקופה (שיוצא ב-4 או 5 בדצמבר). וזאת מפני שיש בה מים מרובים מנהרות חידקל ופרת, ואין צורך להרבות שם בבקשה על הגשמים מיד בתחילת החורף. וכל שאר בני חוץ לארץ נגררים אחר בבל, ושואלים מיום שישים לתקופה (שו"ע או"ח קיז, א). בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ למשך כמה חודשים: יש אומרים, שישאל כמנהג ארץ ישראל ששם ביתו (פר"ח). ויש אומרים, שישאל כמנהג המקום שבו הוא נמצא עתה (ברכ"י). והדרך לצאת ידי כולם – שבכל עת שיש ספק, ישאל ב'שומע תפילה' ולא בברכת השנים, ועיין בהערה לפרטי ההלכה. במקומות שצריכים לגשמים באביב, לא ימשיכו אחר הפסח לבקש גשמים בברכת השנים, אלא דינם כאנשים פרטיים, ויתפללו על הגשמים בברכת 'שומע תפילה', שבה יכול כל אדם להוסיף ולבקש בקשות פרטיות (שו"ע או"ח קיז, ב). גם בארצות שמדרום לקו המשווה, כדוגמת, ארגנטינה, ברזיל ואוסטרליה, שואלים גשמים בשעה שיש חורף בארץ ישראל. ולמרות שבאותו הזמן אצלם הוא קיץ, כיוון שארץ ישראל היא עיקר העולם, הכל נגררים אחריה, ושואלים גשמים לפי ימות החורף בארץ ישראל. אבל במקום שהגשמים גורמים לנזק בקיץ, אין נגררים אחר ארץ ישראל, כדי שלא לבקש על דבר שהוא קללה לגביהם, אלא יאמרו תמיד בברכת השנים את נוסח הקיץ, וב'שומע תפילה' יבקשו תמיד על הגשם. בחורף שלהם יתכוונו על מקום מגוריהם, ובחורף של ארץ ישראל יתכוונו על ארץ ישראל. הנוסע מארץ ישראל או מארצות הצפון לביקור באותם מקומות, גם אם הגשמים מזיקים שם, ימשיך לבקש על הגשמים לפי החורף של ארץ ישראל (שערים המצוינים בהלכה יט, ג).
- פניני הלכה, תפילה י״ח:ז׳ (ספריא)
יעלה ויבוא - ראש חודש מאושר
בערבית שחרית ומנחה; שכח בערבית אין מחזירין, בשחרית/מנחה מחזירין
מקור
שו"ע תכב, א
"ערבית שחרית ומנחה מתפללים י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה ואם לא אמרו בערבי' אין מחזירין אותו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:א׳
סדר התפלה והלל בר"ח. ובו ז סעיפים: ערבית שחרית ומנחה מתפללים י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה ואם לא אמרו בערבי' אין מחזירין אותו (ובאיזה מקום שזוכר שאינו חוזר ע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה') בין שר"ח יום אחד בין שהוא שני ימים מפני שאין מקדשין את החודש בלילה אבל לא אמרו שחרית) ומנחה מחזירין אותו ואם נזכר קודם שהתחיל מודים אומר במקו' שנזכר ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודי' אם נזכר קודם שהשלי' תפלתו חוזר לרצה ואם לא נזכר עד שהשלי' תפלתו חוזר לראש ואם הוא רגיל לו' תחנוני' אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלי' תפלתו קודם שיעקור רגליו חוזר לרצה: הגה (ואם הוא ספק אם הזכיר או לאו אין צריך לחזור כל בו הלכות תפלה) וש"ץ ששכח מלהזכיר בשחרית ע"ל סי' קכ"ו:
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:א׳ (ספריא)
יעלה ויבוא - חול המועד מאושר
בתפילה ובברכת המזון
מקור
שו"ע תצ, ב
"ערבית ושחרית ומנחה מתפלל כדרכו ואומר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמרו מחזירין אותו וכן מזכירו בברכת המזון"
- שולחן ערוך, אורח חיים ת״צ:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים ת״צ:ב׳
יום ג' שהו' חש"מ ערבית ושחרית ומנחה מתפלל כדרכו ואומר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמרו מחזירין אותו וכן מזכירו בברכת המזון ואם לא אמרו אין מחזירין אותו ובמוסף מתפלל כדרך שמתפלל במוסף של י"ט: הגה אלא כשמגיע לעל ידי משה עבדך כאמור אומר והקרבתם עולה וגו' עד ושני תמידים כהלכתם (טור):
- שולחן ערוך, אורח חיים ת״צ:ב׳ (ספריא)
חצי הלל - ראש חודש (ברכה) נדרש בירור רבני
קוראים בדילוג; מחלוקת אם מברכים
מקור
שו"ע תכב, ב + רמ"א
שו"ע: "שאף הצבור אין מברך עליו... וכן נוהגי' בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותי'" / רמ"א: "ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו... וכן נוהגין במדינות אלו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:ב׳
וקורים הלל בדילוג בין יחיד בין צבור וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרא את ההלל (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פ' במה מדליקין ושבולי לקט) ולבסוף יהללוך והיחיד אין מברך עליו ויש אומרי' שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגי' בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותי': הגה ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא"ש ור"ת) וכן נוהגין במדינות אלו ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פ' במה מדליקין ואגור בשם שוחר טוב) ונהגו כן בהודו ולא באנא:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לפי עדה)
ספרדים: בלי ברכה; אשכנזים: בברכה
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:ב׳ (ספריא)
הלל שלם - פסח יום א' מאושר
גומרים ומברכים
מקור
שו"ע תפח, א
"ומתפללין תפלת שחרי' וגומרין ההלל (ומברכין לקרות ההלל)"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ח:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ח:א׳
דין תפלת שחרית של פסח. ובו ג סעיפים: שחרי' נכנסים לבית הכנס' וקורין הזמירו' של שבת ומתפללין תפלת שחרי' וגומרין ההלל (ומברכין לקרות ההלל) ואין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בקריא' שמע באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם: הגה ודוקא בב' ימים הראשונים שגומרים בהם ההלל דינא הכי לענין הפסקה אבל בימים שאין גומרים (ע"ל סי' תכ"ב סעיף ד') : ואם פסק באמצע ושהה אפי' כדי לגמור את כולו אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק:
בא"י רק יום א' הוא יו"ט ראשון
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ח:א׳ (ספריא)
חצי הלל - חוה"מ פסח ושביעי של פסח מאושר
בדילוג
מקור
שו"ע תצ, ד
"כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים של י"ט קורין ההלל בדילוג כמו בראש חודש"
- שולחן ערוך, אורח חיים ת״צ:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים ת״צ:ד׳
כל הימים של חולו של מועד ושני ימים אחרונים של י"ט קורין ההלל בדילוג כמו בראש חודש:
- שולחן ערוך, אורח חיים ת״צ:ד׳ (ספריא)
הלל שלם - סוכות כל 8 ימים מאושר
גומרים ומברכים
מקור
שו"ע תרמד, א
"וגומרים ההלל וכן כל שמונת ימי החג ומברכים לגמור את ההלל"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרמ״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרמ״ד:א׳
סדר הלל כל ימי החג. ובו ב סעיפים: שחרית אחר חזרת תפלה נוטלין הלולב ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו וגומרים ההלל וכן כל שמונת ימי החג ומברכים לגמור את ההלל בין צבור בין יחיד ואין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ואם פסק באמצע ושהה אפי' כדי לגמור את כולו אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק:
- שולחן ערוך, אורח חיים תרמ״ד:א׳ (ספריא)
הלל שלם - שבועות מאושר
גומרים
מקור
שו"ע תצד, א
"אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו וגומרים ההלל"
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד:א׳
סדר תפלת חג השבועות. ובו ג סעיפים: ביום חמשים לספירת העומר הוא חג שבועות וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו וגומרים ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחודש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח:
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד:א׳ (ספריא)
הלל שלם - חנוכה מאושר
כל 8 ימים
מקור
שו"ע תרפג, א
"כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ג:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ג:א׳
כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל: הגה וכל שמונת ימי חנוכה אין אומרים תחנון וצו"ץ ולמנצח וצידוק הדין גם בערב חנוכה במנחה וע"ל סי' קל"א: [מהרי"ל ומנהגים]:
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ג:א׳ (ספריא)
אין הלל - ר"ה, יוה"כ, פורים מאושר
-
מקור
שו"ע תקפד, א; תרצג, ג
"אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים" / "אין קורין בו הלל ואין נופלים על פניהם"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ד:א׳
סדר קריאת התורה בראש השנה. ובו ד סעיפים: אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים: הגה ונוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר ואם הוא שבת אין אומרים אותו (ר"ן פ"ב דר"ה וריב"ש סי' תקי"ב) ומאריכים בפיוטים ותפלות עד חצות: (מהרי"ל):
- שולחן ערוך, אורח חיים תרצ״ג:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרצ״ג:ג׳
אין קורין בו הלל ואין נופלים על פניהם: הגה ואין אומרים למנצח ואל ארך אפים (מנהגים וב"י בשם תוס'):
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ד:א׳ (ספריא)
הלל ביום העצמאות לא מופעל
מחלוקת: בברכה / בלא ברכה
מקור
פנה"ל זמנים ד, ז
"הורתה בתחילה מועצת הרבנות הראשית לומר ביום העצמאות בתפילת שחרית הלל בלא ברכה" (ובהמשך שינוי ומחלוקת)
- פניני הלכה, זמנים ד׳:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ד׳:ז׳
יום העצמאות ויום ירושלים וימי הזיכרון / האם לומר הלל בברכה יש אומרים כי אף שיש להודות לה' ביום העצמאות, מכל מקום אין לומר בו הלל עם ברכה. והזכירו חמשה טעמים עיקריים בדבריהם: א) לפי דעת החיד"א על פי כמה ראשונים, הלל עם ברכה אפשר לומר רק כאשר נעשה נס לכל ישראל, ובארץ ישראל ביום העצמאות היו רק מקצת ישראל. ב) יש להודות רק על הצלה שלימה, ועדיין אנחנו מאוימים על ידי אויבינו מסביב. ג) מפני המצב הרוחני של ראשי המדינה ורבים מאזרחיה. ד) מפני שיש לחוש לדעה הסוברת שאין לומר הלל אלא כאשר נעשה נס גלוי כדוגמת נס פך השמן, ובהקמת המדינה הנס היה טבעי. ה) יש ספק אם יום ההודאה צריך להיקבע דווקא ביום העצמאות או ביום סיום מלחמת השחרור או ביום החלטת האו"ם על הקמת המדינה שהוא י"ז בכסלו (כ"ט בנובמבר). מפני החששות הללו או מקצתם, הורתה בתחילה מועצת הרבנות הראשית לומר ביום העצמאות בתפילת שחרית הלל בלא ברכה. אולם לאחר שהמדינה הגיעה לשנתה העשרים ושש, וכבר זכינו לשחרר את יהודה ושומרון, ואף ממלחמת יום הכיפורים יצאנו בניצחון גדול, למרות תנאי הפתיחה הקשים, וכבר יותר משלושה מליון יהודים התגוררו בארץ, פי חמישה ממספרנו בעת הקמת המדינה. חזרה ונתכנסה מועצת הרבנות הראשית, ביוזמת הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן זצ"ל, בכ"ה ניסן תשל"ד, לדון באמירת הלל ביום העצמאות. והוחלט ברוב דעות, שיש מקום גדול לומר בתפילת שחרית של יום העצמאות הלל שלם בברכה. על פי זה הנהיג מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לומר הלל בברכה בישיבת 'מרכז הרב', וכן נוהגים כל תלמידיו. ועל מה שחששו שאין לומר הלל אלא על נס שנוגע לכל ישראל, ביארו שהקמת המדינה היא הצלה לכלל ישראל (כמבואר לעיל הלכה ג). ועוד שיושבי ארץ ישראל נחשבים ככלל ישראל. וזה שיום ההודאה נ...
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
תלוי בציבור
- פניני הלכה, זמנים ד׳:ז׳ (ספריא)
על הניסים - חנוכה מאושר
8 ימים, בתפילה ובבהמ"ז; שכח - אין מחזירין
מקור
שו"ע תרפב, א
"כל שמונת ימי חנוכה אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ובתפלה בברכת מודים ואם לא אמר אין מחזירין אותו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ב:א׳
דין על הנסים בחנוכה. ובו ג סעיפים: כל שמונת ימי חנוכה אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ ובתפלה בברכת מודים ואם לא אמר אין מחזירין אותו [וע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה'] ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם אפילו נזכר בין אתה להשם חוזר: הגה י"א כששכח על הנסים בברכת המזון כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' [כל בו] [וכבר נתבאר סי' קפ"ז סעיף ד']:
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ב:א׳ (ספריא)
על הניסים - פורים מאושר
בלילה וביום; לפי רמ"א רק בי"ד ולא בט"ו (בעיר פרזות)
מקור
שו"ע תרצג, ב + רמ"א
"אומר על הנסים בלילה וביום: הגה... ואין אומרים על הנסים רק ביום י"ד אבל לא בט"ו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרצ״ג:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרצ״ג:ב׳
אומר על הנסים בלילה וביום: הגה ואם לא אמרו אין מחזירין אותו (טור) ואין אומרים על הנסים רק ביום י"ד אבל לא בט"ו (ב"י בשם א"ח ומנהגים) ובליל י"ד אע"פ שלא קראו המגילה עדיין אומר על הנסים בתפלת ערבית: (הגהות מיימוני פ"ב):
ירושלים (מוקפת) - אומרים בט"ו; פורים משולש: בשבת ט"ו (פנה"ל זמנים יז, ה: "ביום השבת... אומרים 'על הנסים'")
- שולחן ערוך, אורח חיים תרצ״ג:ב׳ (ספריא)
תחנון - ימים שאין אומרים (שו"ע) מאושר
ר"ח, ט"ו באב, ט"ו בשבט, חנוכה, פורים, ל"ג בעומר, ערב יוה"כ, ערב ר"ה, כל ניסן, ט' באב, מיוה"כ לסוכות, מר"ח סיוון עד אחר שבועות
מקור
שו"ע קלא, ו-ז
"נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה" / "שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות"
- שולחן ערוך, אורח חיים קל״א:ו׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים קל״א:ו׳
נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין) בפורים אין נופלים על פניהם בל"ג בעומר אין נופלין. בערב י"כ אין נופלים וכן ערב ר"ה אפילו שחרית [מנהגים]:
- שולחן ערוך, אורח חיים קל״א:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים קל״א:ז׳
ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן ולא בט' באב ולא בין י"ה לסוכות [ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר שבועות]:
- שולחן ערוך, אורח חיים קל״א:ו׳ (ספריא)
תחנון - אחרי שבועות נדרש בירור רבני
רמ"א: עד ח' סיוון; פנה"ל: עד י"ב סיוון
מקור
רמ"א תצד, ג; פנה"ל תפילה כא, ז
רמ"א: "ואין אומרים תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו" / פנה"ל: "מר"ח סיוון ועד י"ב בסיוון"
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד:ג׳
אסור להתענות במוצאי חג השבועות: הגה ואין אומרים תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג (הגהות מיימוני הלכות ברכות ומנהגים) ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת מתן תורה ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לשני הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים:
- פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳
נפילת אפיים ותחנונים / ימים שאין אומרים בהם תחנון הואיל ותפילת נפילת אפיים היא תפילה שיש בה צער על חולשותינו וחסרונינו, שעל כן איננו יכולים לעמוד לפניו, אלא משתחווים ונופלים על פנינו, לפיכך אין ראוי לאומרה בימים של שמחה כשבתות, ימים טובים וראשי חודשים. וכיוון שמעיקרה תפילת תחנון היא רשות, לפיכך גם בימים שהסתפקו אם ראוי להגדירם כימים של שמחה, נוהגים שלא לומר תחנון (מקורות הדינים בשו"ע או"ח קלא, ו-ז, ובמפרשים). בנוסף לשבתות וראשי חודשים, אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון לפי סדר השנה: שחרית של ערב ראש השנה; שחרית של ערב יום כיפור; מי"א בתשרי עד סוף חודש תשרי, הואיל ואלו ימים שסביב חג הסוכות; חנוכה; ט"ו בשבט; שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון; כל חודש ניסן, שהואיל ויצא רובו בקדושה, שבתחילתו היתה חנוכת המשכן ואח"כ חג הפסח, אין אומרים בכולו תחנון; י"ד באייר שהוא פסח שני; ל"ג בעומר; מר"ח סיוון ועד י"ב בסיוון, שעד אז הקריבו את תשלומי קרבנות חג השבועות; תשעה באב (או מפני האבלות או מפני שנקרא מועד); ט"ו באב. וגם במנחה שלפני כל הימים הללו אין אומרים תחנון, מלבד במנחה של ערב ראש השנה ומנחה של ערב יום הכיפורים שרבים אומרים בהם וידוי אבל לא תחנון. אחר שהתחיל ה' להצמיח את גאולתנו, אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר – יום שחרור ירושלים, ובמנחה שלפניהם.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד:ג׳ (ספריא)
תחנון - תשרי נדרש בירור רבני
פנה"ל: מי"א בתשרי עד סוף תשרי (שו"ע: "בין י"ה לסוכות")
מקור
פנה"ל תפילה כא, ז
"מי"א בתשרי עד סוף חודש תשרי, הואיל ואלו ימים שסביב חג הסוכות"
- פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳
נפילת אפיים ותחנונים / ימים שאין אומרים בהם תחנון הואיל ותפילת נפילת אפיים היא תפילה שיש בה צער על חולשותינו וחסרונינו, שעל כן איננו יכולים לעמוד לפניו, אלא משתחווים ונופלים על פנינו, לפיכך אין ראוי לאומרה בימים של שמחה כשבתות, ימים טובים וראשי חודשים. וכיוון שמעיקרה תפילת תחנון היא רשות, לפיכך גם בימים שהסתפקו אם ראוי להגדירם כימים של שמחה, נוהגים שלא לומר תחנון (מקורות הדינים בשו"ע או"ח קלא, ו-ז, ובמפרשים). בנוסף לשבתות וראשי חודשים, אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון לפי סדר השנה: שחרית של ערב ראש השנה; שחרית של ערב יום כיפור; מי"א בתשרי עד סוף חודש תשרי, הואיל ואלו ימים שסביב חג הסוכות; חנוכה; ט"ו בשבט; שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון; כל חודש ניסן, שהואיל ויצא רובו בקדושה, שבתחילתו היתה חנוכת המשכן ואח"כ חג הפסח, אין אומרים בכולו תחנון; י"ד באייר שהוא פסח שני; ל"ג בעומר; מר"ח סיוון ועד י"ב בסיוון, שעד אז הקריבו את תשלומי קרבנות חג השבועות; תשעה באב (או מפני האבלות או מפני שנקרא מועד); ט"ו באב. וגם במנחה שלפני כל הימים הללו אין אומרים תחנון, מלבד במנחה של ערב ראש השנה ומנחה של ערב יום הכיפורים שרבים אומרים בהם וידוי אבל לא תחנון. אחר שהתחיל ה' להצמיח את גאולתנו, אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר – יום שחרור ירושלים, ובמנחה שלפניהם.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (סוף תשרי מול אחרי סוכות)
- פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳ (ספריא)
תחנון - פסח שני, פורים קטן, יום העצמאות, יום ירושלים מאושר
מקור
פנה"ל תפילה כא, ז
"שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון;... י"ד באייר שהוא פסח שני" / "אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר"
- פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳
נפילת אפיים ותחנונים / ימים שאין אומרים בהם תחנון הואיל ותפילת נפילת אפיים היא תפילה שיש בה צער על חולשותינו וחסרונינו, שעל כן איננו יכולים לעמוד לפניו, אלא משתחווים ונופלים על פנינו, לפיכך אין ראוי לאומרה בימים של שמחה כשבתות, ימים טובים וראשי חודשים. וכיוון שמעיקרה תפילת תחנון היא רשות, לפיכך גם בימים שהסתפקו אם ראוי להגדירם כימים של שמחה, נוהגים שלא לומר תחנון (מקורות הדינים בשו"ע או"ח קלא, ו-ז, ובמפרשים). בנוסף לשבתות וראשי חודשים, אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון לפי סדר השנה: שחרית של ערב ראש השנה; שחרית של ערב יום כיפור; מי"א בתשרי עד סוף חודש תשרי, הואיל ואלו ימים שסביב חג הסוכות; חנוכה; ט"ו בשבט; שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון; כל חודש ניסן, שהואיל ויצא רובו בקדושה, שבתחילתו היתה חנוכת המשכן ואח"כ חג הפסח, אין אומרים בכולו תחנון; י"ד באייר שהוא פסח שני; ל"ג בעומר; מר"ח סיוון ועד י"ב בסיוון, שעד אז הקריבו את תשלומי קרבנות חג השבועות; תשעה באב (או מפני האבלות או מפני שנקרא מועד); ט"ו באב. וגם במנחה שלפני כל הימים הללו אין אומרים תחנון, מלבד במנחה של ערב ראש השנה ומנחה של ערב יום הכיפורים שרבים אומרים בהם וידוי אבל לא תחנון. אחר שהתחיל ה' להצמיח את גאולתנו, אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר – יום שחרור ירושלים, ובמנחה שלפניהם.
יום העצמאות/ירושלים - מנהג ציבורים מסוימים
- פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳ (ספריא)
תחנון - מנחה שלפני מאושר
גם במנחה שלפני, חוץ מערב ר"ה וערב יוה"כ
מקור
פנה"ל תפילה כא, ז; שו"ע קלא, ו
"וגם במנחה שלפני כל הימים הללו אין אומרים תחנון, מלבד במנחה של ערב ראש השנה ומנחה של ערב יום הכיפורים"
- פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳
נפילת אפיים ותחנונים / ימים שאין אומרים בהם תחנון הואיל ותפילת נפילת אפיים היא תפילה שיש בה צער על חולשותינו וחסרונינו, שעל כן איננו יכולים לעמוד לפניו, אלא משתחווים ונופלים על פנינו, לפיכך אין ראוי לאומרה בימים של שמחה כשבתות, ימים טובים וראשי חודשים. וכיוון שמעיקרה תפילת תחנון היא רשות, לפיכך גם בימים שהסתפקו אם ראוי להגדירם כימים של שמחה, נוהגים שלא לומר תחנון (מקורות הדינים בשו"ע או"ח קלא, ו-ז, ובמפרשים). בנוסף לשבתות וראשי חודשים, אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון לפי סדר השנה: שחרית של ערב ראש השנה; שחרית של ערב יום כיפור; מי"א בתשרי עד סוף חודש תשרי, הואיל ואלו ימים שסביב חג הסוכות; חנוכה; ט"ו בשבט; שני ימי הפורים, ובשנה מעוברת גם בי"ד וט"ו באדר ראשון; כל חודש ניסן, שהואיל ויצא רובו בקדושה, שבתחילתו היתה חנוכת המשכן ואח"כ חג הפסח, אין אומרים בכולו תחנון; י"ד באייר שהוא פסח שני; ל"ג בעומר; מר"ח סיוון ועד י"ב בסיוון, שעד אז הקריבו את תשלומי קרבנות חג השבועות; תשעה באב (או מפני האבלות או מפני שנקרא מועד); ט"ו באב. וגם במנחה שלפני כל הימים הללו אין אומרים תחנון, מלבד במנחה של ערב ראש השנה ומנחה של ערב יום הכיפורים שרבים אומרים בהם וידוי אבל לא תחנון. אחר שהתחיל ה' להצמיח את גאולתנו, אין אומרים תחנון ביום העצמאות ובכ"ח באייר – יום שחרור ירושלים, ובמנחה שלפניהם.
- פניני הלכה, תפילה כ״א:ז׳ (ספריא)
תחנון - ערב ט' באב מנחה מאושר
מקור
שו"ע תקנב, יב
"אין אומרים תחנ' ערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ב:י״ב (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ב:י״ב
אין אומרים תחנ' ערב תשעה באב במנחה משום דאיקרי מועד: (ואם הוא שבת אין אומרים צדקתך): (מהרי"ל ומנהגים):
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ב:י״ב (ספריא)
סליחות - ספרדים נדרש בירור רבני
מר"ח אלול עד יוה"כ
מקור
שו"ע תקפא, א
"נוהגים לקום באשמור' לומר סליחו' ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:א׳
דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה. ובו ד סעיפים: נוהגים לקום באשמור' לומר סליחו' ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים: הגה ומנהג בני אשכנז אינו כן אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה ואם חל ר"ה ב' וג' אז מתחילין מיום א שבוע שלפניו (מנהגים) ואבל אסור לצאת מביתו כדי ליכנס לבהכ"נ לשמוע הסליחות מלבד בערב ר"ה שמרבים סליחות יכול האבל ליכנס לבהכ"נ (פסקי מהרי"א סי' קל"ג) וידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות וימים נוראים ושיהא בן שלשים שנים גם שיהא נשוי (כל בו) מיהו כל ישראל כשרים הם רק שיהיה מרוצה לקהל אבל אם מתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן וכן צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציאו גם אוהביו אינם יוצאים בתפלתו (הגהות מנהגים ישנים) ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות יתפלל כל היום: (כל בו):
פנה"ל ימים נוראים ב, ה: "וביום ראש חודש אלול עצמו אין אומרים סליחות"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:א׳ (ספריא)
סליחות - אשכנזים נדרש בירור רבני
מיום א' שלפני ר"ה; אם ר"ה בב'/ג' - שבוע לפני
מקור
רמ"א תקפא, א; פנה"ל ימים נוראים ב, ה
רמ"א: "ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה ואם חל ר"ה ב' וג' אז מתחילין מיום א שבוע שלפניו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:א׳
דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה. ובו ד סעיפים: נוהגים לקום באשמור' לומר סליחו' ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים: הגה ומנהג בני אשכנז אינו כן אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה ואם חל ר"ה ב' וג' אז מתחילין מיום א שבוע שלפניו (מנהגים) ואבל אסור לצאת מביתו כדי ליכנס לבהכ"נ לשמוע הסליחות מלבד בערב ר"ה שמרבים סליחות יכול האבל ליכנס לבהכ"נ (פסקי מהרי"א סי' קל"ג) וידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות וימים נוראים ושיהא בן שלשים שנים גם שיהא נשוי (כל בו) מיהו כל ישראל כשרים הם רק שיהיה מרוצה לקהל אבל אם מתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן וכן צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציאו גם אוהביו אינם יוצאים בתפלתו (הגהות מנהגים ישנים) ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות יתפלל כל היום: (כל בו):
- פניני הלכה, ימים נוראים ב׳:ה׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, ימים נוראים ב׳:ה׳
סליחות ותפילות / הימים שאומרים בהם סליחות ומידת חיובם בימי הגאונים נהגו לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, וכך נהגו בשתי הישיבות הגדולות שבבבל, והיו מקומות מעטים שנהגו לומר בהם סליחות גם בכל חודש אלול. בסוף תקופת הראשונים נתקבל המנהג בקהילות ספרדים לומר סליחות בכל חודש אלול ועשרת ימי תשובה (שו"ע או"ח תקפא, א). וביום ראש חודש אלול עצמו אין אומרים סליחות (רמ"ע מפאנו עט, כה"ח א). וככל שמתקרבים יותר לראש השנה, כך רבים יותר נזהרים לקום לסליחות, ובמיוחד מקפידים על כך בעשרת ימי תשובה. מנהג אשכנזים, להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיספיקו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. כלומר, אם ראש השנה חל ביום חמישי או שבת, אזי מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת הסמוך לראש השנה. אבל אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני כן. אף שלא תקנו הראשונים לומר סליחות כחובה, כך הוא מנהג ישראל. אמנם מי שהקימה לסליחות קשה לו, אינו חייב לקום לסליחות בחודש אלול. ובעשרת ימי תשובה ישתדל להקפיד יותר לומר סליחות, מפני שימים אלו מסוגלים יותר לתשובה וכפרה (עיין ר"ה יח, א; רמב"ם תשובה ב, ו). מי שאינו יכול לישון מוקדם, והקימה לסליחות תגרום לו עייפות שבעטייה לא יוכל למלא את חובותיו בעבודתו, גם בעשרת ימי תשובה עדיף שלא יקום לסליחות. וישתדל במקום זאת לומר פרקי תהלים, ואם ירצה, יוכל במשך היום לומר את קטעי הסליחות שמותר ליחיד לומר (להלן ז). מקובל להורות, שגם תלמיד חכם שרגיל לשקוד על תלמודו, ראוי שיקדיש את הזמן הנדרש לאמירת סליחות (ברכ"י ושע"ת תקפא, א). וכן נוהגים בכל הישיבות לומר סליחות למרות שזמן אמירתן הוא על חשבון זמן הלימוד. אמנם מי שהקימה המוקדמת תגרום לו לאובדן זמן לימוד...
פנה"ל: "ובתנאי שיספיקו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה" (כולל ר"ה בה'/שבת → מוצ"ש הסמוך)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:א׳ (ספריא)
עשי"ת - המלך הקדוש / המלך המשפט מאושר
שכח "המלך הקדוש" - חוזר לראש
מקור
שו"ע תקפב, א
"בעשרת ימי תשובה אומר המלך הקדוש המלך המשפט ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ב:א׳
סדר תפלת עשרת ימי תשובה ור"ה. ובו ט סעיפים: בעשרת ימי תשובה אומר המלך הקדוש המלך המשפט ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש ואם הוא בהמלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיב' ואומר משם ואילך על הסדר ואם לא נזכר עד שעקר רגליו (עיין לעיל סוף סימן קי"ז) חוזר לראש: (וע"ל סי' קי"ח):
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ב:א׳ (ספריא)
עשי"ת - זכרנו, מי כמוך, וכתוב, ובספר מאושר
שכח - אין מחזירין
מקור
שו"ע תקפב, ה + רמ"א
"אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ב:ה׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ב:ה׳
אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו: הגה ואפי' לא עקר רגליו עדיין רק שסיים אותה ברכה (תרומת הדשן) וה"ה אם לא אמר וכתוב ובספר נמי דינא הכי: (טור)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ב:ה׳ (ספריא)
אבינו מלכנו נדרש בירור רבני
בעשי"ת; לא בשבת (רמ"א)
מקור
רמ"א תקפד, א; רמ"א תרב, א
"ונוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר ואם הוא שבת אין אומרים אותו" / "ואומרים אבינו מלכנו ערב ובוקר מלבד בשבת"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ד:א׳
סדר קריאת התורה בראש השנה. ובו ד סעיפים: אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכיפורים: הגה ונוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר ואם הוא שבת אין אומרים אותו (ר"ן פ"ב דר"ה וריב"ש סי' תקי"ב) ומאריכים בפיוטים ותפלות עד חצות: (מהרי"ל):
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תר״ב:א׳
סדר עשרת ימי תשובה. ובו סעיף אחד: הגה ומתענים למחרת ראש השנה (טור) והוא תענית צבור בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים מרבים בתפלו' ובתחנונים: הגה ואומרים אבינו מלכנו ערב ובוקר מלבד בשבת (טור) ואפילו אם יש מילה שאין אומרים תחנון אפ"ה אומרים אבינו מלכנו (מנהגים) ואומרים בכל יום ג"פ וידוי קודם עלות השחר מלבד בעי"כ שאין אומרים אותו אלא פעם אחד (רוקח) ואין נותנין חרם וכן אין משביעין אדם בב"ד עד אחר יום כפור (מהרי"ל) אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יו"כ ושבת שבין ר"ה ליו"כ) המנהג לומר בו צו"ץ:
פנה"ל ימים נוראים ה, ז: אשכנז גם לא במנחה ערב שבת; "ולמנהג רבים ממתפללי נוסח ספרדי, נוהגים לומר 'אבינו מלכנו' בשבת שבעשרת ימי תשובה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ד:א׳ (ספריא)
אבינו מלכנו כשאין תחנון (ברית) מאושר
אומרים
מקור
רמ"א תרב, א
"ואפילו אם יש מילה שאין אומרים תחנון אפ"ה אומרים אבינו מלכנו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תר״ב:א׳
סדר עשרת ימי תשובה. ובו סעיף אחד: הגה ומתענים למחרת ראש השנה (טור) והוא תענית צבור בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים מרבים בתפלו' ובתחנונים: הגה ואומרים אבינו מלכנו ערב ובוקר מלבד בשבת (טור) ואפילו אם יש מילה שאין אומרים תחנון אפ"ה אומרים אבינו מלכנו (מנהגים) ואומרים בכל יום ג"פ וידוי קודם עלות השחר מלבד בעי"כ שאין אומרים אותו אלא פעם אחד (רוקח) ואין נותנין חרם וכן אין משביעין אדם בב"ד עד אחר יום כפור (מהרי"ל) אין מקדשין הלבנה עד מוצאי יו"כ ושבת שבין ר"ה ליו"כ) המנהג לומר בו צו"ץ:
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ב:א׳ (ספריא)
אבינו מלכנו בערב יום הכיפורים לא מופעל
מחלוקת אחרונים; מנהג הרמ"א: רק כשיוה"כ חל בשבת
מקור
רמ"א תרד, ב
"ולענין אמירת אבינו מלכנו בעיו"כ יש בו מחלוקת בין אחרונים ומנהג עירי שלא לאומרו כי אם כשחל יו"כ בשבת"
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ד:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תר״ד:ב׳
אין נופלים על פניהם בערב יוה"כ: הגה גם אין אומרים למנצח ומזמור לתודה (מנהגים) גם אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות ויש מקומות נוהגים להרבות בסליחות והכל לפי המנהג ולענין אמירת אבינו מלכנו בעיו"כ יש בו מחלוקת בין אחרונים ומנהג עירי שלא לאומרו כי אם כשחל יו"כ בשבת שאין אומרים בו אבינו מלכנו אז אומרים אותו ערב יו"כ שחרית:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לא מופעל עד הכרעה)
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ד:ב׳ (ספריא)
תפילין - שבת ויו"ט מאושר
אסור
מקור
שו"ע לא, א
"בשבת ויו"ט אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות"
- שולחן ערוך, אורח חיים ל״א:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים ל״א:א׳
דין תפילין בשבת ויום טוב. ובו ב סעיפים: בשבת ויו"ט אסור להניח תפילין מפני שהם עצמם אות ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם:
- שולחן ערוך, אורח חיים ל״א:א׳ (ספריא)
תפילין - חול המועד מאושר
שו"ע: אסור; רמ"א: מניחים
מקור
שו"ע לא, ב + רמ"א; מ"ב לא, ח
שו"ע: "בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין" / רמ"א: "וי"א שחוה"מ חייב בתפילין... וכן נוהגין בכל גלילות אלו"
- שולחן ערוך, אורח חיים ל״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים ל״א:ב׳
בחוה"מ ג"כ אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חוה"מ גם הם אות: הגה וי"א שחוה"מ חייב בתפילין [ב"י בשם הרא"ש] וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליה' אלא שאין מברכין עליה' בקול רם בב"ה כמו שאר ימות השנה:
- משנה ברורה ל״א:ח׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה ל״א:ח׳
(ח) שאין וכו' - פי' משום דיש מניחים ויש שאינם מניחים או אין מברכים יש לברך בחשאי כדי שלא לבוא לידי מחלוקת וכן לא ילך בהם בר"ה לבהכ"נ והאחרונים הסכימו לדעת הט"ז דיותר טוב להניחן בלי ברכה כי הברכות אינן מעכבות וספק ברכות להקל ובפרט שהגר"א ז"ל כתב שאין לדעת הי"א עיקר בש"ס ועכ"פ לענין ברכה בודאי יש להחמיר. גם קודם ההנחה יחשוב בדעתו אם אני מחוייב אני מניחן לשם מצוה ואם לאו אין אני מניחן לשם מצוה ובזה יצא ידי כו"ע דאף להסוברים דחוה"מ אינו זמן תפילין אינו עובר על בל תוסיף כיון שאינו מכוין בהנחתם לשם מצוה ודאי וכ"ש שאין לחוש בזה לאיסור זלזול של אות חוה"מ דזה ג"כ אינו אלא במתכוין לשם מצוה כנ"ל. ותפילין דר"ת אין להניחם בחוה"מ [פמ"ג] עוד כתבו האחרונים [והובאו בארה"ח ע"ש] דאין נכון שבהכ"נ אחת קצתם יניחו תפילין וקצתם לא יניחו משום לא תתגודדו. ומי שאין מניח תפילין בחוה"מ שמתפלל בבה"מ שמניחין תפילין יש לו ג"כ להניחן ובלי ברכה וצבור שנהגו להניח תפילין אין להם לשנות מנהגם:
- פניני הלכה, מועדים י׳:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, מועדים י׳:ב׳
מצוות חול המועד / תפילות כיוון שיש בימי חול המועד שילוב של קודש וחול, גם בתפילות חול המועד משולבים הקודש והחול. בתפילות שחרית מנחה וערבית מתפללים תפילה של חול, ומוסיפים לומר 'יעלה ויבוא' בברכת 'רצה' כדי להזכיר את החג. והשוכח לאומרו באחת התפילות, כל זמן שלא סיים את התפילה יחזור לתחילת ברכת 'רצה' ויאמר 'יעלה ויבוא' וימשיך להתפלל משם ברציפות עד סוף התפילה. ואם סיים את התפילה, גם אם לא פסע עדיין שלוש פסיעות לאחריו, חוזר ומתפלל כדי להזכיר 'יעלה ויבוא' (שו"ע או"ח תצ, ב). מיד לאחר סיום תפילת עמידה של שחרית אומרים הלל. בחול המועד סוכות – הלל שלם, ובחול המועד פסח – חצי הלל, כמבואר לעיל (ב, ז). תקנו לקרוא בתורה בימי חול המועד בעניינו של יום. בחג הפסח קוראים בכל יום פרשיה מן הפרשות שמוזכר בה חג הפסח, ובחג הסוכות קוראים בכל יום את קרבנות החג מפרשת פנחס. וקוראים לתורה ארבעה עולים, ואף בזה יש ביטוי למעמד היום. שבימות החול קוראים שלושה עולים, בחול המועד ארבעה, וביום טוב חמישה (מגילה כא, א). כשם שביום טוב מתפללים מוסף כך גם בחול המועד, מפני שתפילת המוסף כנגד הקרבנות הנוספים שהקריבו בחג, ובזה חול המועד שווה ליום טוב. כאשר חול המועד חל בשבת, מתפללים ערבית שחרית ומנחה כנוסח תפילת השבת, ומוסיפים 'יעלה ויבוא' בברכת 'רצה'. ונוסח תפילת המוסף כנוסח תפילת החג, ומשלבים בה את עניין השבת, ומקדימים את השבת למועד, שקדושת השבת קודמת לקדושת המועד, וחותמים: "מקדש השבת וישראל והזמנים". נחלקו הראשונים לגבי הנחת תפילין בחול המועד. כידוע בשבת וימים טובים אסור להניח תפילין, מפני שהתפילין הן 'אות' לקשר שבין הקב"ה לישראל, וכיוון שגם שבת ויום טוב הם 'אות' לכך, כל המניח בהם תפילין נמצא מזלזל ב'אות' של הימים הקדושים. ...
א"י: פנה"ל מועדים י, ב: "בארץ ישראל, כיוון שהמנהג הרווח בקרב כל העדות שלא להניח תפילין, צריכים כל העולים להצטרף למנהג ארץ ישראל" https://www.sefaria.org/Peninei_Halakhah,_Festivals.10.2
- שולחן ערוך, אורח חיים ל״א:ב׳ (ספריא)
תפילין בט' באב מאושר
שחרית בלי טלית ותפילין; במנחה מניחים
מקור
שו"ע תקנה, א
"נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית... ובמנח' מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ה:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ה:א׳
דיני תפילין וציצית בט"ב. ובו ב סעיפים: נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה ובמנח' מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם:
פנה"ל זמנים י, יז (אותו מנהג)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ה:א׳ (ספריא)
הדלקת נרות שבת - תוספת שבת נדרש בירור רבני
חובה להוסיף מחול על הקודש לפני השקיעה; השיעור לא קבוע
מקור
שו"ע רסא, ב
"שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע'... ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה"
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳
יש אומרי' שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה: הגה ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוס' פ' תפלת השחר) [וע"ל סי' רס"ז]:
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳ (ספריא)
הדלקת נרות - מנהגי ערים בא"י נדרש בירור רבני
המקור מתאר מנהגי ערים; באתר: ברירת מחדל מתועדת לפי המקור (ירושלים 40, חיפה 30, שאר הארץ 20; זכרון יעקב 30 לפי הגדרות Hebcal) ובחירת מנהג קהילה בהגדרות
מקור
פנה"ל שבת ג, ב
"ובירושלים נהגו הנשים לכתחילה להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, ובחיפה שלושים דקות לפני השקיעה, ובתל אביב ורוב ערי הארץ, עשרים דקות"
- פניני הלכה, שבת ג׳:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, שבת ג׳:ב׳
זמני השבת / מצוות תוספת שבת מצד הקדושה הקבועה של השבת, רק בעת שהיום השביעי מתחיל, השבת נכנסת, אלא שמצווה מהתורה, להוסיף מהחול על הקודש. כלומר, שנקבל אנחנו על עצמנו את קדושת השבת מעט קודם כניסת היום השביעי. וכן לגבי צאת השבת, למרות שמצד קדושת השבת, מעת שנסתיים היום השביעי נסתיימה השבת, נצטווינו להמשיך על עצמנו את קדושת השבת למשך עוד זמן מה במוצאי שבת (שו"ע או"ח רסא, ב. כתב בבאו"ה שלרוב הפוסקים מצווה זו מהתורה). על ידי תוספת שבת אנו מראים בעצמנו שהשבת חביבה עלינו מאוד, עד שהננו יוצאים לקראתה כדי לקבלה לפני כניסתה, ומלווים אותה ביציאתה. כמו אורח יקר שיוצאים לקראתו בכניסתו ומלווים אותו מעט בצאתו לדרך. כבר למדנו שהזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא ספק יום ספק לילה, וחובה להחמיר בו בכל דיני שבת. אם כן, כדי לקיים את מצוות תוספת שבת, הננו צריכים להקדים ולקבל את השבת מעט לפני שקיעת החמה. מנהג הנשים לקבל את השבת בעת הדלקת נרות, ובירושלים נהגו הנשים לכתחילה להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, ובחיפה שלושים דקות לפני השקיעה, ובתל אביב ורוב ערי הארץ, עשרים דקות לפני השקיעה. והגברים שמתפללים מנחה סמוך לשקיעה, נוהגים לקבל את השבת מאוחר יותר, ואף הם צריכים להקפיד לקבל את השבת מספר דקות לפני השקיעה, כדי להוסיף מחול על הקודש. הרוצה להקדים ולקבל את השבת לפני כן תבא עליו ברכה, ובלבד שיקבל את השבת בתוך כשעה ורבע מהשקיעה, אבל לפני כן, לדעת רבים לא ניתן לקבל את השבת (שו"ע או"ח רסג, ד; משנה ברורה רסג, יח). זמן סיום השבת הוא בצאת שלושה כוכבים בינוניים, אלא שחששו חכמים שמא יטעה הרואה ויחשוב שכוכבים גדולים הם בינוניים, לפיכך אמרו שימתין עד שיצאו שלושה כוכבים קטנים. וכדי להוסיף מחול על הקודש, ימתין ...
סטטוס בטבלת המקורות: אומת (ציטוט); שיוך עיר-מנהג - דרוש פסק רב
(18 דק' - מנהג חו"ל נפוץ; לא אומת במקור שנשלף)
- פניני הלכה, שבת ג׳:ב׳ (ספריא)
צאת השבת נדרש בירור רבני
עד שלושה כוכבים קטנים רצופים
מקור
שו"ע רצג, ב
"צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים"
- שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ג:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ג:ב׳
צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום המעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו:
סטטוס בטבלת המקורות: אומת; ר"ת כאופציה - דרוש פסק רב
פנה"ל שבת ג, ב: "כיום אין לנו צורך להסתכל בכוכבים אלא אפשר לסמוך על השעון ועל לוחות הזמנים"; באתר: 8.5° (לא מספר דקות קבוע); שיטת ר"ת - שורה 15a
- שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ג:ב׳ (ספריא)
צומות קלים - התחלה נדרש בירור רבני
מעלות השחר (אם לא ישן - מותר לאכול עד עלות)
מקור
שו"ע תקסד, א; פנה"ל זמנים ז, ג
"הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא ישן" / פנה"ל: "הצומות הקלים נמשכים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ד:א׳
דין ליל שלפני התענית. ובו סעיף אחד: כל תענית שאוכלים בו בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא ישן (שינת קבע) (טור) אבל אם ישן (שינת קבע) אינו חוזר ואוכל ולא שותה אא"כ התנה לאכול או לשתות: הגה ויש אומרים דבשתייה אין צריך תנאי דמסתמא דעתו של אדם לשתייה אחר השינה והוי כאלו התנה (טור ומרדכי והגהות מיימוני והגהות אשירי):
- פניני הלכה, זמנים ז׳:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ז׳:ג׳
דיני הצומות הקלים / זמן הצומות הקלים הצומות הקלים נמשכים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עלות השחר הוא הזמן שהאור הראשון מתחיל להיראות במזרח, וצאת הכוכבים הוא הזמן שנראים שלושה כוכבים בינוניים ברקיע. ויש דעות אימתי בדיוק עלות השחר, האם בעת היראות אור ראשון במזרח (כשהחמה 17.5 מעלות מתחת לאופק), או מעט אח"כ, בשעה שהאיר המזרח (כשהחמה 16.1 מעלות מתחת לאופק). גם לגבי זמן צאת הכוכבים ישנן שתי דעות עיקריות. בעת שהמומחים ומיטיבי הראות רואים שלושה כוכבים (כשהחמה 4.8 מעלות מתחת לאופק), או כאשר אנשים רגילים יכולים לראות שלושה כוכבים (כשהחמה 6.2 מעלות מתחת לאופק). בסוגיה זו רווחת טעות, כאילו יש משך זמן קבוע בין עלות השחר להנץ החמה, ובין השקיעה לצאת הכוכבים, ולא היא. אלא משך הזמן תלוי בעונת השנה ובמקום. ולכן צריכים להיעזר לשם כך בלוחות מדוייקים. מעיקר הדין, כיוון שהצום מדברי חכמים, הלכה כדעת המקילים, אבל טוב יותר להחמיר, שאחר שכבר צמים כל היום, מוטב להוסיף עוד כמה דקות לצאת ידי כולם. כשחל עשרה בטבת ביום שישי, צריכים לצום עד אחר צאת הכוכבים, למרות שכבר נכנסה השבת (שו"ע או"ח רמט, ד). מי שטס בצום מאמריקה לישראל, הצום יתקצר לו, שכן הוא טס לכיוון ההפוך ממסלול השמש, ובכל שעת טיסה הוא מקצר את הצום ביותר מחצי שעה. ואם הוא טס מארץ ישראל לאמריקה, הצום יתארך לו, שכן הוא טס במסלול השמש, ובכל שעת טיסה הוא מוסיף לעצמו יותר מחצי שעה של צום. הכלל הוא, שהצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים לפי המקום שבו הוא נמצא באותה שעה (עי' אג"מ או"ח ג, צו).
סטטוס בטבלת המקורות: אומת; זווית - דרוש פסק רב
עלות: 16.1° / 17.5° - מחלוקת (פנה"ל ז, ג)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ד:א׳ (ספריא)
תענית - סיום נדרש בירור רבני
צאת הכוכבים (ג' כוכבים בינוניים)
מקור
שו"ע תקסב, א
"שלא השלימו עד צאת הכוכבים דהיינו שיראה ג' כוכבים בינונים"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ב:א׳
דין קבלת התענית. ובו יג סעיפים: כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים דהיינו שיראה ג' כוכבים בינונים או שהלבנה זורחת בכח ותאיר על הארץ (הגהות אשירי פ"ק דתענית והגהות מיימוני פ"א) אינו תענית ואם דעתו לאכול קודם לכן אינו מתפלל עננו: הגה מיהו נוהגין להתפלל עננו אע"פ שאין משלימין עד צאת הכוכבים וכן דעת מקצת רבוותא (תה"ד סי' קנ"ז) ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סי' קי"ט אבל שליח ציבור לא יאמר עננו אא"כ משלימין וכן נוהגין:
סטטוס בטבלת המקורות: אומת; זווית - דרוש פסק רב
פנה"ל ז, ג: 4.8° (מיטיבי ראות) או 6.2° (רגילים)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ב:א׳ (ספריא)
צומות שחלו בשבת מאושר
נדחים לאחר השבת
מקור
שו"ע תקנ, ג
"כל ד' צומות הללו אם חלו להיו' בשבת נדחין לאחר השבת"
- שולחן ערוך, אורח חיים תק״נ:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תק״נ:ג׳
כל ד' צומות הללו אם חלו להיו' בשבת נדחין לאחר השבת: הגה ואם חלו בע"ש קורים בשחרית ומנחה ויחל (ב"י) ואם יש חופה ביום התענית בערב שבת נוהגין להתפלל מנחה ולקרות ויחל ואח"כ עושין החופה: (וע"ל סי' רמ"ט סעיף ד' אם משלימין התענית):
עשרה בטבת ביום שישי - צמים (פנה"ל ז, ג: "כשחל עשרה בטבת ביום שישי, צריכים לצום עד אחר צאת הכוכבים")
- שולחן ערוך, אורח חיים תק״נ:ג׳ (ספריא)
תענית אסתר מאושר
י"ג אדר; פורים ביום א' - מקדימים לחמישי
מקור
שו"ע תרפו, ב
"מתענין בי"ג באדר ואם חל פורים באחד בשבת מקדימין להתענות ביום חמישי"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ו:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ו:ב׳
מתענין בי"ג באדר ואם חל פורים באחד בשבת מקדימין להתענות ביום חמישי: הגה ותענית זה אינו חובה לכן יש להקל בו לעת הצורך כגון מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה ואפי' כואבי עינים שאם מצטערים הרבה לא יתענו ויפרעו אחר כך אבל שאר בריאים לא יפרשו מן הצבור [חדושי אגודה בשם מחזור ויטרי] ואם חל פורים ביום א' שמתענים ביום ה' שלפניו וחל בו ברית מילה מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים [הגהות מנהגים]:
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ו:ב׳ (ספריא)
תענית בכורות - ערב פסח בשבת מאושר
מקדימים ליום ה'
מקור
שו"ע תע, ב + רמ"א
"אם חל ערב פסח בשבת יש אומרי' שמתעני' הבכורו' ביום ה'... הגה אבל יש לנהוג כסברא הראשונה"
- שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע:ב׳
אם חל ערב פסח בשבת יש אומרי' שמתעני' הבכורו' ביום ה' ויש אומרים שאינם מתענים כלל: הגה אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדיל:
- שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע:ב׳ (ספריא)
ט' באב - כניסה מאושר
מבעוד יום; בין השמשות אסור
מקור
שו"ע תקנג, ב
"תשעה באב לילו כיומו לכל דבר ואין אוכלים אלא מבעוד יום ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ג:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ג:ב׳
תשעה באב לילו כיומו לכל דבר ואין אוכלים אלא מבעוד יום ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים: הגה ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות ומיהו בחול נוהגין לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברכו ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו מלבד ש"ץ שחולץ קודם ברכו (הגהות מיימוני) רק אומר תחלה המבדיל וכו' (מנהגים בשם מהרא"ק) ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות (מהרי"ל ומנהגים) וכן לא יטייל ערב תשעה באב:
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ג:ב׳ (ספריא)
ט' באב שחל בשבת מאושר
נדחה לא' (סעודה מפסקת בשבת, מפסיקים מבעוד יום)
מקור
שו"ע תקנב, י
"אם חל תשעה באב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת... (מיהו צריך להפסיק מבעוד יום)"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ב:י׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ב:י׳
אם חל תשעה באב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו ואפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו (מיהו צריך להפסיק מבעוד יום) (סמ"ק):
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ב:י׳ (ספריא)
יום כיפור - כניסה מאושר
להפסיק לפני בין השמשות + תוספת
מקור
שו"ע תרח, א
"אוכלין ומפסיקין קודם בין השמשו' שצריך להוסיף מחול על הקודש ותוספת זה אין לו שיעור"
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ח:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תר״ח:א׳
סדר סעודה המפסקת. ובו ד סעיפים: אוכלין ומפסיקין קודם בין השמשו' שצריך להוסיף מחול על הקודש ותוספת זה אין לו שיעור אלא קודם בין השמשו' שזמנו אלף ות"ק אמה קודם הלילה צריך להוסיף מחול על הקודש מעט או הרבה:
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ח:א׳ (ספריא)
בדיקת חמץ מאושר
תחילת ליל י"ד ניסן
מקור
שו"ע תלא, א
"בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין"
- שולחן ערוך, אורח חיים תל״א:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תל״א:א׳
זמן בדיקת החמץ. ובו ב סעיפים: בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ:
- שולחן ערוך, אורח חיים תל״א:א׳ (ספריא)
ביטול חמץ מאושר
בלילה אחרי הבדיקה, וביום סוף שעה ה'
מקור
שו"ע תלד, ב
"וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית קודם שתגיע שעה ששית"
- שולחן ערוך, אורח חיים תל״ד:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תל״ד:ב׳
אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו ויאמר כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא: הגה ויאמר הביטול בלשון שמבין (מהר"י ברי"ן) ואם אמרו בלשון הקודש כל חמירא כולל חמץ ושאור (ת"ה סימן קל"ד) אבל בשאר לשונות צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו (ד"ע): וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית קודם שתגיע שעה ששית שמשתגיע שעה ששית נאסר ואין בידו לבטלו: הגה ואין לבטל ביום אלא לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו: (מהרי"ו)
- שולחן ערוך, אורח חיים תל״ד:ב׳ (ספריא)
סוף זמן אכילת/הנאת חמץ מאושר
אכילה עד סוף שעה ד'; הנאה עד סוף שעה ה' (שעות זמניות)
מקור
שו"ע תמג, א + רמ"א
"ואסרוהו חכמים ב' שעות קודם דהיינו מתחלת שעה חמישית ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ג:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ג:א׳
דין חמץ בערב פסח לאחר שש. ובו ג סעיפים: חמץ מו' שעות ולמעלה ביום י"ד אסור בהנאה (אפי' חמצו של עכו"ם אסור ליהנות ממנו) (טור סי' ת"נ וריב"ש סי"ח) ואסרוהו חכמים ב' שעות קודם דהיינו מתחלת שעה חמישית ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה ורשאי למכרו לעכו"ם אפי' הרבה ביחד שודאי לא יאכלנו קודם פסח ויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו ויבער מה ששיירו ממנו ומתחלת שעה ששית ולמעל' אסרוהו גם בהנא': הגה ובשנת העיבור שהיום ארוך אלו הארבע שעות לפי ענין היום ומותר לאכול חמץ עד שליש היום (רמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות ומהרי"ו) וי"א עד ב' שעות קודם חצות: (תה"ד סימן קכ"א):
- פניני הלכה, פסח ג׳:ו׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, פסח ג׳:ו׳
מצוות השבתת החמץ / זמני כניסת איסור אכילה והנאה מחמץ מצוות השבתת החמץ צריכה להתבצע עד חצות יום י"ד בניסן, וכל רגע ורגע שאדם מישראל משהה את חמצו אחר חצות היום הרי הוא מבטל מצוות עשה של השבתת החמץ. ומחצות היום מתחיל גם איסור התורה, שלא לאכול וליהנות מהחמץ (רמב"ם הל' חמץ ומצה א, ח, ועי' לעיל בהלכה א). כדי להרחיק את האדם מהעבירה הוסיפו חכמים ואסרו את החמץ בהנאה עוד שעה, ובאכילה הוסיפו ואסרו שתי שעות, שכן ביום מעונן עלולים לטעות עד שתי שעות. וכך מחשבים את השעות: מחלקים את היום לשנים עשר חלקים שווים, וכל חלק נקרא שעה זמנית. מתחילת השעה החמישית החמץ אסור באכילה, ומתחילת השעה השישית החמץ אסור בהנאה, ומתחילת השעה השביעית מתחיל איסור התורה, שלא לאכול וליהנות מהחמץ. נמצא שלמעשה, כל ארבע השעות הראשונות של יום י"ד מותר לאכול חמץ, ובשעה החמישית אסור לאכול מדברי חכמים אבל מותר עדיין ליהנות מהחמץ, למשל, אפשר להאכיל את החמץ לבהמה או למוכרו לגוי. ומשנכנסה שעה שישית של היום החמץ אסור בהנאה מדברי חכמים, וממילא אין הוא נחשב ברשותו, ואין יותר אפשרות למוכרו לגוי או לבטלו, ורק על ידי ביעורו בשריפה או פירורו וזריקתו לים או לרוח אפשר להשביתו (שו"ע או"ח תמג, א). נחלקו הפוסקים בשאלה, מאימתי מחשבים את שעות היום. לשיטת בעל ה'מגן-אברהם' מעלות השחר, היינו מהראות האור הראשון במזרח, ולדעת הגר"א מהנץ החמה, היינו מעת הראות השמש עצמה במזרח. ההבדל בין עלות השחר להנץ החמה הוא יותר משעה, ולכן בכל הלכה התלויה בשעות היום, מובאים בלוחות שני זמנים, המוקדם לפי שיטת ה'מגן-אברהם' והמאוחר לשיטת הגר"א, כך הוא לגבי קריאת שמע שזמנה עד סוף שלוש שעות, וכך לגבי תפילת שחרית שזמנה עד סוף ארבע שעות (פנה"ל תפילה יא, י, 14). למעשה, כ...
פנה"ל פסח ג, ו: מג"א (מעלות) מול גר"א (מהנץ); "הלכה כדברי המקילים... ואע"פ כן כשאפשר טוב לכתחילה להחמיר" https://www.sefaria.org/Peninei_Halakhah,_Pesach.3.6
- שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ג:א׳ (ספריא)
י"ד ניסן שחל בשבת מאושר
בודקים ליל י"ג; מבערים לפני שבת; משיירים לב' סעודות
מקור
שו"ע תמד, א-ב
"י"ד שחל להיות בשבת בודקין ליל י"ג ומבערים הכל לפני השבת ומשיירין מזון שני סעודות"
- שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ד:א׳
דין ערב פסח שחל להיות בשבת. ובו ח סעיפים: י"ד שחל להיות בשבת בודקין ליל י"ג ומבערים הכל לפני השבת ומשיירין מזון שני סעודות לצורך השבת דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה וצריך לעשותה קודם שעה עשירית: הגה ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהג"ה יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בבשר ודגים כדלעיל סי' רצ"א סעיף ה' בהגה:
פנה"ל פסח יד, א: שורפים ביום שישי "וטוב לשורפו עד שעה שישית"; ביטול ביום השבת (שו"ע תמד, ו)
- שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ד:א׳ (ספריא)
ספירת העומר - התחלה מאושר
מליל ב' של פסח, אחרי ערבית
מקור
שו"ע תפט, א
"בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳
סדר תפל' ליל שני של פסח וספירת העומר. ובו י סעיפים: בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר ואם שכח לספור בתחל' הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחל' וסופר הימים והשבועו' כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר) עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר) וביום שמיני אומר היום שמונה ימים שהם שבוע א' ויום א' (בעומר) וכן עד שיגיע לארבע' עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועו' (בעומר) ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום:
א"י: ליל ט"ז ניסן = מוצאי יו"ט הראשון
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳ (ספריא)
ספירה - זמן מאושר
המדקדקים - אחרי צאת הכוכבים
מקור
שו"ע תפט, ב
"והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ב׳
אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר חוזרים לספור כשתחשך והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות:
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ב׳ (ספריא)
שכח בלילה מאושר
סופר ביום בלא ברכה (וממשיך בברכה)
מקור
שו"ע תפט, ז
"שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ז׳
שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה:
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ז׳ (ספריא)
דילג יום שלם מאושר
ממשיך בלא ברכה; ספק - בברכה
מקור
שו"ע תפט, ח
"אם שכח לברך באחד מהימים... סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ח׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ח׳
אם שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה:
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ח׳ (ספריא)
אבלות ספירה - נישואין נדרש בירור רבני
עד ל"ג; מל"ג ואילך מותר (רמ"א)
מקור
שו"ע תצג, א + רמ"א
"נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר... הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי"
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:א׳
דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד סעיפים: נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל זמנים ג: ספרדים עד בוקר ל"ד; קהילות מקלות מל"ג; אשכנזים - ראו 23a
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:א׳ (ספריא)
אבלות ספירה - תספורת נדרש בירור רבני
שו"ע: עד ל"ד בבוקר; רמ"א: מסתפרים בל"ג; מנהגים שונים (עד ר"ח אייר / מל"ג)
מקור
שו"ע תצג, ב-ג + רמ"א
שו"ע: "ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר" / רמ"א: "ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג"
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:ב׳
נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) מי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ג׳
מנהגי אבלות בספירת העומר / מנהג יוצאי ספרד רבים נוהגים לקיים את מנהגי האבלות מהיום הראשון של ספירת העומר ועד לבוקר ל"ד בעומר. וזאת על פי המסורת הגורסת בגמרא שתלמידי רבי עקיבא מתו עד 'פרוס העצרת', והכוונה עד חמישה עשר יום לפני חג העצרת, נמצא שצריך להמשיך את האבלות עד יום ל"ד בעומר. אלא שכמו לגבי אבלות שבעה, מקצת היום נחשב ככולו, ואחר שישב האבל מעט על הארץ בתחילת היום השביעי, כבר קיים את האבלות של היום השביעי ויכול לקום מאבלותו, כך גם לגבי מנהגי האבלות של ספירת העומר. לפיכך, אין צורך להמתין עד סיום יום ל"ד בעומר, אלא כבר בבוקר יום ל"ד בעומר, כיוון שעברו מספר רגעים אחר שעלה השחר, נחשב מקצת היום ככולו, וכל מנהגי האבלות מתבטלים. ואמנם ביום ל"ג בעומר מותר לשיר, לנגן ולרקוד, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי, אולם שאר מנהגי האבלות נשארים בתוקפם, ואסור לפי מנהג זה לישא אשה ולהסתפר בל"ג בעומר. ומשנסתיים ל"ג בעומר אסור בליל ל"ד לנגן ולרקוד, וכשיגיע בוקר ל"ד יתבטלו כל מנהגי האבלות. (ולעניין תספורת, הנוהגים לפי האר"י מחמירים עד ערב חג השבועות, כה"ח תצג, יג). אולם בקהילות רבות נהגו לסיים את כל מנהגי האבלות בל"ג בעומר, כך נהגו בטורקיה ומצרים, וכמובן שבני אותן קהילות רשאים להמשיך במנהגם. ומי שיש לו ספק לגבי מנהגו, יכול בשעת הצורך להקל מל"ג בעומר. ומי שנהג להחמיר עד ל"ד בעומר ונצרך להקל מל"ג בעומר, ישאל חכם.
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ד׳
מנהגי אבלות בספירת העומר / מנהג יוצאי אשכנז מנהג יוצאי אשכנז שהיה רווח בארץ ישראל שילב כמה מסורות. עיקר מנהגי האבלות נמשכים עד ל"ג בעומר, ומקצתם נמשכים אח"כ. וזאת על פי המסורת שהמגפה נעצרה בל"ג בעומר, אלא שאותם תלמידים שהתחילה מחלתם לפני ל"ג בעומר מתו אח"כ עד חג השבועות (מהר"ל חידושי אגדות ליבמות סב, ב). לפיכך, עד ל"ג בעומר נוהגים שלא להסתפר ולא לנגן ולרקוד, ואילו אח"כ נמנעים רק מנישואין ושמחות גדולות. ועוד טעם, שבעת מסעי הצלב ומאורעות ת"ח ות"ט נרצחו מאות אלפי יהודים מבני קהילות אשכנז, ורציחות אלו אירעו ברובם בסוף ספירת העומר, ועל כן נהגו בקהילות אשכנז להימנע באותם ימים משמחות גדולות. אבל מראש חודש סיוון, המנהג להתיר עריכת נישואין, מפני ששמחת חג השבועות, שכבר ניכרת מראש חודש סיוון, מבטלת את האבלות. וכיום רבים מעולי אשכנז מקילים לשאת אשה מל"ג בעומר ואילך, ורק משמחות גדולות של רשות נמנעים עד חג השבועות (מנהג אשכנז בחו"ל מבואר בהערה). וביום ל"ג בעומר עצמו, מותר לשאת אשה ולהסתפר. אלא שנחלקו המנהגים בדין ליל ל"ג בעומר: יש אומרים שגם בליל ל"ג מותר לשאת אשה ולהסתפר, מפני שכל יום ל"ג בעומר הוא יום של שמחה. ויש אומרים שצריכים לנהוג שלושים ושלושה ימי אבל רצופים, ולכן רק לאחר שהגיע בוקר ל"ג, אומרים מקצת היום ככולו, ומותר לשאת אשה ולהסתפר. לכתחילה נוהגים להחמיר, ובשעת הצורך אפשר לנהוג כמקילים. ולכל המנהגים מותר לקיים בליל ל"ג שמחה של ריקודים ונגינה.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל ג, ג: "רבים נוהגים לקיים את מנהגי האבלות מהיום הראשון של ספירת העומר ועד לבוקר ל"ד בעומר"; ל"ג חל ביום א' - מסתפרים ביום ו' (רמ"א)
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:ב׳ (ספריא)
נר חנוכה - זמן נדרש בירור רבני
שו"ע: עם סוף השקיעה; מ"ב: היינו צאת הכוכבים
מקור
שו"ע תרעב, א; מ"ב תרעב, א
שו"ע: "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה" / מ"ב: "עם סוף שקיעתה - היינו צאת הכוכבים"
- שולחן ערוך, אורח חיים תער״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תער״ב:א׳
זמן הדלקת נר חנוכה. ובו ב סעיפים: אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה לא מאחרים ולא מקדימים ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה ולמעלה ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק:
- משנה ברורה תער״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה תער״ב:א׳
(א) עם סוף שקיעתה - היינו צאת הכוכבים שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתו ואיכא פרסומי ניסא. אכן בע"ש מקדימין וכדלקמן בסי' תרע"ט והנה המחבר סתם כדעת הטור וסייעתו דס"ל דמה שאמר הגמרא דזמן הדלקת נר חנוכה הוא משתשקע החמה היינו סוף שקיעה אבל באמת יש הרבה ראשונים דס"ל דכונת הגמרא הוא על תחלת שקיעה שניה והוא בערך רבע שעה מקודם ועיין בביאור הלכה שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים נכון לנהוג כן לכתחלה להדליק קודם מעריב וכ"כ במור וקציעה וכן נהג הגר"א [אכן יטיל בה כ"כ שמן שידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים] ואם לא הדליק מקודם והגיע זמן צה"כ יקדים להתפלל מעריב דהוא תדיר וגם יש בה מצות ק"ש שהיא דאורייתא [שע"ת] ודע דאפילו הנוהגין תמיד להדליק אחר תפלת ערבית מן הנכון שיכינו עכ"פ השמן בתוך הנרות קודם תפילת ערבית כדי שיהיה מוכן תיכף אחר תפלת ערבית להדליק דאם יעשה הכל אחר תפלת ערבית בודאי יש לחוש שיעבור עיקר זמן הדלקתו והוא חצי שעה מדינא דגמרא:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (שקיעה מול צאה"כ)
פנה"ל זמנים יג, ד: "המנהג הרווח להדליק בצאת הכוכבים, כעשרים דקות אחר שקיעת החמה"; יש ראשונים - תחילת שקיעה
- שולחן ערוך, אורח חיים תער״ב:א׳ (ספריא)
נר חנוכה - עד מתי נדרש בירור רבני
עד שתכלה רגל (כחצי שעה); בדיעבד כל הלילה
מקור
שו"ע תרעב, ב
"מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה" / "אם עבר זה הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תער״ב:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תער״ב:ב׳
שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא הילכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן: הגה יש אומרים שבזמן הזה שמדליקין בפנים אינו צריך ליזהר להדליק קודם שיכלה רגל מן השוק [ד"ע וטור בשם תוס'] ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה: ומיהו הני מילי לכתחלה אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומין: הגה ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם אע"פ שלא הדליק בראשונה: [מצא כתוב בשם מהרי"ל ואגודה וד"ע]:
- שולחן ערוך, אורח חיים תער״ב:ב׳ (ספריא)
חנוכה בערב שבת מאושר
נר חנוכה לפני נר שבת
מקור
שו"ע תרעט, א
"בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואח"כ נר שבת"
- שולחן ערוך, אורח חיים תער״ט:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תער״ט:א׳
בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואח"כ נר שבת: הגה ומברך עליהם כמו בחול אע"פ שמדליקין בעוד היום גדול [ת"ה סי' ק"ב] :
פנה"ל זמנים יג, ה (נרות שבת "כעשרים דקות לפני השקיעה")
- שולחן ערוך, אורח חיים תער״ט:א׳ (ספריא)
פורים - פרזים / מוקפים מאושר
מוקפות חומה מימות יהושע - ט"ו; אחרים - י"ד; ספק - שניהם
מקור
שו"ע תרפח, א, ג, ד
"כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון אפי' אינן מוקפים עכשיו קורין בט"ו" / "כרך שהוא ספק... קורין בארבעה עשר ובחמשה עשר"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:א׳
דין כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון. ובו ח סעיפים: כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון אפי' אינן מוקפים עכשיו קורין בט"ו אפי' אם הם בחוצה לארץ ואפילו אין בהם עשרה בטלנים [פי' בטלים ממלאכתם ועוסקים בצרכי צבור] והוא שהוקף ואח"כ ישב או שישב תחלה על דעת להקיפו אחר כך לאפוקי כשנודע שישב תחלה על דעת שלא להקיפו [אבל מסתמא הוקפה ולבסוף ישבה] [ר"ן]:
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:ד׳
כרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו קורין בארבעה עשר ובחמשה עשר ובליליהון ולא יברך כי אם בארבעה עשר שהוא זמן קריאה לרוב העולם:
- פניני הלכה, זמנים י״ז:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ז:ב׳
דיני פרזים ומוקפים / ירושלים וסביבותיה אמרו חכמים (מגילה ג, ב): "כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך". לפיכך, לא רק במקום ירושלים העתיקה עושים את הפורים בט"ו אלא אף בכל השכונות הסמוכות לירושלים העתיקה. ואף שהעיר התרחבה מאוד, כיוון ששכונה סמוכה לשכונה, הרי כולן נגררות אחר ירושלים העתיקה, ובכולן קוראים בט"ו. אמנם במשך תהליך בניית השכונות התעורר ספק לגבי אותן השכונות שנבנו מתחילה בריחוק מקום משאר העיר. באחרונה התעוררה השאלה לגבי שכונות רמות והר נוף. יש אומרים, שרק השכונות שיש ביניהן רצף של בתים עד העיר העתיקה, דינן כדין ירושלים, אבל אם יש ביניהן הפסק של 141 אמה ושליש (67.8 מטר) הרי הם כמקום נפרד, ועל כן הורו לקרוא את המגילה ברמות והר נוף ביום י"ד. ויש אומרים, שכל השכונות שנחשבות כחלק מהעיר ירושלים לעניין מיסים, וקל וחומר אם הן מוקפות גם בעירוב אחד, נגררות אחרי ירושלים וקוראים בהן את המגילה בט"ו בלבד. ועל כן צריכים לקרוא את המגילה בהר נוף ורמות ביום ט"ו. וכך הורו רבני ירושלים האחרונים, הרב משאש והרב קוליץ זצ"ל, וכך המנהג הרווח. וכל הדיונים הללו מוכרעים במשך הזמן בזכות התרחבותה של ירושלים, שבעזרת ה' בונה ירושלים, העיר הולכת ונבנית, וגם השכונות הרחוקות נעשות סמוכות וצמודות לשאר חלקי העיר, עד שנעשה ברור לכל שדינן כדין ירושלים.
ירושלים כולל השכונות - ט"ו (פנה"ל זמנים יז, ב) https://www.sefaria.org/Peninei_Halakhah,_Zemanim.17.2 ; ערי ספק (חברון, טבריה, צפת, יפו וכו') - לא אומת רשימה
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:א׳ (ספריא)
פורים משולש מאושר
מגילה ומתנות לאביונים ביום ו'; על הניסים וקריאה בשבת; סעודה ביום א'
מקור
שו"ע תרפח, ו; פנה"ל זמנים יז, ה
"מקדימים לקרותה בערב שבת וגובים מעות מתנו' עניים... ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשב'"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:ו׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:ו׳
יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשב' אלא מקדימים לקרותה בערב שבת וגובים מעות מתנו' עניים ומחלקים אותם בו ביום וביום שבת מוציאין שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק ואומרים על הנסים ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשב':
- פניני הלכה, זמנים י״ז:ה׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ז:ה׳
דיני פרזים ומוקפים / פורים המשולש לעיתים יום ט"ו באדר, שהוא פורים של ערים המוקפות חומה, חל בשבת, אולם יום י"ד באדר לעולם אינו חל בשבת. כאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים – 'פורים המשולש', מפני שדיני הפורים שלו מתחלקים לשלושה ימים. ולמה אין עושים את הפורים ביום שבת? משום שגזרו חכמים שלא לקרוא מגילה בשבת, שמא יטלטל את המגילה ברשות הרבים. וגם את סעודת המשתה אין לקיים בשבת, מפני שנאמר (אסתר ט, כב): "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", היינו שהסעודה תיעשה מחמת פורים ולא מחמת שבת (פורים תלוי במעשה בית הדין שמקדש את החודש, ואילו שבת קבועה וקיימת מבריאת העולם). לפיכך, ביום שישי קוראים את המגילה ונותנים מתנות לעניים, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, ואם לא יתנו להם באותו יום – יצטערו. ויש להשתדל לקרוא את המגילה במניין של עשרה, מפני שיש סוברים שקריאה זו נחשבת שלא בזמנה, ועל כן הכרח לקרותה בעשרה, גברים או נשים (משנה ברורה תרצ, סא). ומכל מקום גם כאשר אין מניין, יקראו את המגילה ביום שישי בברכה (ציץ אליעזר יג, עג; יבי"א ו, מו). ביום השבת, שהוא יום הפורים של כרכים, אומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, וכן קוראים בתורה את הקריאה של פורים. כלומר מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים את פרשת השבוע ובשני את פרשת הפורים – 'ויבוא עמלק'. ביום ראשון מקיימים את סעודת הפורים, וכן שולחים מנות, מפני שמשלוח מנות קשור לסעודה. ומדוע מקדימים לקרוא את המגילה לפני השבת ואילו את הסעודה מאחרים לאחר השבת? מפני שתחילה יש לקרוא את המגילה ולפרסם את הנס, ואין לאחר את קריאת המגילה אחר זמן הנס, שנאמר "ולא יעבור". ומנגד את הסעודה אפשר לקיים רק אחר שהגיע יום הנס, שהוא ט"ו שחל בשבת, וכיוון שאין לקיים...
פנה"ל: "ביום ראשון מקיימים את סעודת הפורים, וכן שולחים מנות"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ח:ו׳ (ספריא)
קידוש לבנה - התחלה נדרש בירור רבני
שו"ע: אחרי 7 ימים; רוב האחרונים: אחרי 3 ימים
מקור
שו"ע תכו, ד; מ"ב תכו, כ
שו"ע: "אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה" / מ"ב: "ורוב האחרונים פליגי ע"ז ולדידהו עכ"פ לאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ד׳
אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה: הגה ואין מקדשין הלבנה תחת הגג: (הגהות אלפסי החדשות):
- משנה ברורה תכ״ו:כ׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה תכ״ו:כ׳
(כ) עד שיעברו ז' - ורוב האחרונים פליגי ע"ז ולדידהו עכ"פ לאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד שנהנין כבר מאורה יש לברך עליה ואין להחמיץ המצוה אכן אם הג' לחודש הוא באחד מימי השבוע נכון להמתין עד מו"ש הבאה וכפי המבואר בס"ב בהג"ה וכמה אחרונים והגר"א מכללם מקילין אף באופן זה וסברי דאין כדאי להשהות המצוה בכל גווני וע"כ הנוהג כן בודאי יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף וגשם בודאי הזריז לקדש הרי זה משובח:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (שיטה)
ספרדים (שו"ע) - 7; אשכנזים - 3; החישוב מרגע המולד
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ד׳ (ספריא)
קידוש לבנה - סוף נדרש בירור רבני
שו"ע: עד ט"ו יום (לא ט"ז); רמ"א: עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מהמולד
מקור
שו"ע תכו, ג + רמ"א
"עד אימתי מברכין עליה עד י"ו מיום המולד ולא י"ו בכלל: (ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד)"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ג׳
עד אימתי מברכין עליה עד י"ו מיום המולד ולא י"ו בכלל: (ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד) (תשובת מהרי"ל):
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (ט"ו ימים מול ~14.77)
מ"ב תכו, יז: "משעת המולד מנינן ט"ו יום מעל"ע"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ג׳ (ספריא)
קידוש לבנה - מתי עדיף / לא נדרש בירור רבני
מוצ"ש; לא לפני ט' באב ולא לפני יוה"כ; כן במוצאי יוה"כ
מקור
רמ"א תכו, ב
"אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם י"ה (מהרי"ל) ובמוצאי י"כ מקדשין אותה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ב׳
אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים: הגה ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש אז ממתינין עד מוצאי שבת אבל אם היא אח"כ אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים (ת"ה סי' ל"ה). אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם י"ה (מהרי"ל) ובמוצאי י"כ מקדשין אותה דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית (ד"ע) ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו י"ט (מהרי"ל הל' י"ט) ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור) ואומר שלשה פעמים סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו': הגה ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים ואומר לחבירו ג"פ שלום עליך (הג"ה החדשות) ומשיב הוי כשואל (טור) ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות ורקודין בקדוש החדש דוגמת שמחת נשואין: (בחיי פרשת וישב וד"ע):
סטטוס בטבלת המקורות: אומת (רמ"א); עשי"ת - דרוש פסק רב
פנה"ל ימים נוראים ה, ז: יש אומרים טוב לקדש בעשי"ת
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ו:ב׳ (ספריא)
ברכת החודש (שבת מברכים) מאושר
בשבת שלפני ר"ח, חוץ מתשרי
מקור
מ"ב תיז, א
"מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי"
- משנה ברורה תי״ז:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה תי״ז:א׳
(א) ר"ח וכו' - מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי ורמז לזה בכסה ליום חגנו. ויש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב משום שהוא חודש של פורעניות. ואין ברכת ר"ח כקידוש החודש שהיה מלפנים אלא שמודיעים להעולם מתי יחול ר"ח ויזהרו בכל הלכות החודש. ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד [מ"א]:
פנה"ל זמנים א, ח (אותו כלל)
- משנה ברורה תי״ז:א׳ (ספריא)
עירוב תבשילין מאושר
כשיו"ט חל בערב שבת
מקור
שו"ע תקכז, א
"יו"ט שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחלה לצורך שבת... וע"י עירוב מבשל בתחילה לשבת"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקכ״ז:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקכ״ז:א׳
דיני עירוב תבשילין. ובו כד סעיפים: יו"ט שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחלה לצורך שבת בקדירה בפני עצמה אבל מבשל הוא כמה קדירות לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת וע"י עירוב מבשל בתחילה לשבת (פי' ענין העירוב הוא שיבשל ויאפה מי"ט לשבת עם מה שבשל ואפה כבר מעי"ט לשם שבת ונמצא שלא התחיל מלאכה בי"ט אלא גמר אותה) : הגה ומותר להניח עירוב זה אפי' ספק חשיכה (מרדכי ס"פ במה מדליקין):
פנה"ל מועדים ח, א: "כאשר יום טוב חל בערב שבת, מצווה להניח בערב יום טוב 'עירוב תבשילין'"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקכ״ז:א׳ (ספריא)
שלושת השבועות - נישואין נדרש בירור רבני
רמ"א: מי"ז בתמוז
מקור
רמ"א תקנא, ב
"ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ב׳
מר"ח עד תענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור ובנטיע' של שמחה כגון אבורנקי של מלכי' שנוטעים לצל להסתופף בצילו או מיני הדס ומיני אהלי' ואם היה כותלו נוטה ליפול אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות (ולצורך מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית) ואין נושאין נשים ואין עושין סעוד' אירוסין אבל ליארס בלא סעודה מותר ואפי' בתשעה באב עצמו מותר ליארס שלא יקדמנו אחר: הגה ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב: (מנהגים):
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
שו"ע: מר"ח אב; פנה"ל זמנים ח, ט - חילוקי מנהגי ספרדים
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ב׳ (ספריא)
שלושת השבועות - תספורת נדרש בירור רבני
שו"ע: שבוע שחל בו; רמ"א: מי"ז בתמוז
מקור
שו"ע תקנא, ג-ד + רמ"א
"שבוע שחל בו ט' באב אסורים לספר ולכבס" / רמ"א: "אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ג׳
שבוע שחל בו ט' באב אסורים לספר ולכבס אפי' אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב ואפי' אין לו אלא חלוק אחד אסור וכן המכובסים מקודם בין ללבוש בין להציע בהם המטה ואפי' מטפחו' הידים והשלחן אסור וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ (פי' מעבירין על הבגדים אבן חלוק להחליקו. ערוך) שלנו אסור וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו ומותר והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב אבל אסור ללבשן בשבוע זה ונהגו לאסור אפי' כלי פשתן ואפי' בכיבוס שלנו בין ללבוש בין לכבס ולהניח ואין להקל בדבר כיון שנהגו וכ"ש דאפשר דמדינא נמי אסור שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרוי (גיהוץ) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה לפי שמימיהם הם עכורים שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית וכבוס היינו במים לבד ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן זה הוי גיהוץ ואסור מדינא אפי' בכלי פשתן ללבשן מיהא: הגה ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ר"ח עד אחר התענית אם לא לצורך מצוה כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא"ז) אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא) וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות ואסור ליתן כלים לכובסת עכו"ם לכבס מר"ח ואילך אבל קודם ר"ח מותר לתת אע"פ שכובסת אחר ר"ח. (תוספות פ"ד דתענית ומהרי"ל):
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ד׳
לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת מותר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין שאחריו ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיום ה' ויום ו': הגה ונוהגין להחמיר מתחלת ר"ח לענין כיבוס אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז: (מנהגים)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל זמנים ח, י: אשכנז וחלק מספרד - כל ג' השבועות
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ג׳ (ספריא)
תשעת הימים - מר"ח אב נדרש בירור רבני
ממעטין בשמחה; בשר ויין - מנהגים
מקור
שו"ע תקנא, א, ט
"משנכנס אב ממעטין בשמחה" / "יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו... ויש שמוסיפין מראש חדש עד התענית"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:א׳
דין שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה. ובו יח סעיפים: משנכנס אב ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט מיניה דריע מזליה: הגה מילה שהיא מר"ח עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים) אבל בלאו הכי אסור אפי' בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד (מרדכי הל' ט"ב והגהות אשירי פ"ד דתענית ואגודה ורוקח) אבל פורשין פרוכת של שבת אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה שאז אין פורשין פרוכת של שבת ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון: (מהרי"ל)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ט׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ט׳
יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו (ומותר בחומץ של יין) (אגודה ומהרי"ל) ויש שמוסיפין מראש חדש עד התענית ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז: הגה ומצניעים מר"ח ואילך הסכין של שחיטה (ר' ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני) שאין שוחטים כי אם לצורך מצוה) כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (ספרדים: שבוע שחל בו / מר"ח)
פנה"ל זמנים ח, ו: "איסורם מתחיל מר"ח אב" (בשר ויין)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:א׳ (ספריא)
יארצייט - יום הפטירה ולא הקבורה מאושר
מקור
רמ"א יו"ד תב, יב; שו"ע או"ח תקסח, ח
"ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה" / "אין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו ולא ביום קבורה"
- שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב
מי שמת לו מת ולא נודע לו אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונישואין וכל שמחה כיון שאינו יודע מיהו אם שואל עליו אין לו לשקר ולומר חי הוא שנאמר מדבר שקר תרחק: הגה ומ"מ בבנים זכרים נהגו להודיע כדי שיאמר קדיש אבל בבנות אין מנהג כלל להודיעם (מהרי"ו סי' י"ג) מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו (כל בו בשם הר"מ וע"פ) ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה (מהרי"ו סי' קכ"א ומהרא"י סי' רצ"ו והאחרונים) אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה (בקבלה מפי זקן מופלג מוהר"ם לנדא) ואם אירע יום זה ביום שאין אומרים בו תחנון אין מתענין כלל ואם מתו באדר ונתעברה השנה העיקר להתענות באדר הראשון (ת"ה סימן רצ"ד ומהר"י מינ"ץ) אע"פ שיש חולקין כך הוא עיקר ואם מתו בשנת העיבור באדר הב' מתענה גם כן בעיבור באדר השני (ג"ז שם) ועיין באורח חיים סי' תקס"ח סעיף ז' ועיין לעיל סימן שצ"א דאין לאכול בסעודה בליל יום שמת בו אב ואם. ואם חל תענית זה בערב שבת דינו כשאר תענית ועיין בא"ח סימן רמ"ט מיהו אם בפעם ראשון השלים ינהוג כן כל ימיו :
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ח׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ח׳
אין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו ולא ביום קבורה:
שנה ראשונה כשהקבורה נדחתה ≥3 ימים - לא אומת
- שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב (ספריא)
יארצייט - נפטר באדר, שנה מעוברת נדרש בירור רבני
שו"ע: אדר ב'; רמ"א: אדר א' (אלא אם נפטר באדר ב' בשנה מעוברת); יש מחמירים בשניהם
מקור
שו"ע או"ח תקסח, ז + רמ"א
"כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר והשנה מעובר' יתענה באדר ב': הגה ויש אומרים דיתענה בראשון... מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ז׳
כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר והשנה מעובר' יתענה באדר ב': הגה ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ) אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סי' רצ"ה) וכן המנהג להתענות בראשון מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין):
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לפי עדה)
ספרדים - אדר ב'; אשכנזים - אדר א' (או שניהם)
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ז׳ (ספריא)
יארצייט בשבת/ר"ח מאושר
שו"ע: ידחה למחר; רמ"א: לא מתענים כלל
מקור
שו"ע תקסח, ט + רמ"א
"אם אירע יום מיתת אביו בשבת או בראש חודש ידחה למחר: הגה ואין נוהגין כן אלא אין מתענין כלל"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ט׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ט׳
אם אירע יום מיתת אביו בשבת או בראש חודש ידחה למחר: הגה ואין נוהגין כן אלא אין מתענין כלל וכן בשאר ימים שאין בהם תחנון:
נוגע לתענית בלבד, לא לתאריך ההזכרה/קדיש
- שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ח:ט׳ (ספריא)
קדיש יתום - 11 חודשים לא מופעל
מנהג לומר רק י"א חודש
מקור
רמ"א יו"ד שעו, ד
"ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשע י"ב חדש"
- שולחן ערוך, יורה דעה שע״ו:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה שע״ו:ד׳
עכשיו נוהגים שאחר שנגמר סתימת הקבר מעפר (או לאחר שהפך האבל פניו מן המת) חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא ואחר כך תולשין עפר ותולשין עשבים ומשליכים אחר גוום ורוחצין ידיהם במים: הגה י"א שיושבים ז"פ מפני שהרוחות מלוות אותו וכל זמן שיושבין בורחין ממנו (מהרי"ל בתשובה כ"ג בשם י"א) ובמדינות אלו לא נהגו לישב רק ג"פ אחר שרחצו הידים ואומרים כל פעם ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו' וכשנקבר המת ביום טוב יכולין לישב כך ג"פ כמו בחול (מ"כ בהגהות מנהגים) וה"ה אם נקבר סמוך לשבת עושין כן בשבת ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג"פ ומנהג אבותינו תורה (שם במהרי"ל) ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב (כל בו וריב"ש בשם תנחומא וספרי ובחיי בשם מסכת כלה וב"י בשם הזוהר ובא"ז בשם תנא דבי אליהו רבא) ע"כ נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגיהנם (כל בו בשם הגהות) ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי עדיין אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו (סברת הב"י ע"פ המנהג) מצוה להתענות ביום שמת אב או אם (ריב"ש וכל בו) . ג' אחין ואיש נכרי הג' אחין נוטלין ג' קדישין והאחר נוטל קדיש אחד ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואמו שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם ומי שיודע להתפלל כל התפלה מתפלל ואם יש אבלים אחרים נהגו שתוך שבעה לאבלם הם קודמים ואין לו קדיש כלל תוך ל' יש לו קדיש א' לאחר ל' כל הקדישין של אותו היום הם שלו ומונין שבעה ול' מיום הקבורה אע"פ שלא שמע האבל מיד (במהרי"ל) ואם נכרי הוא כא' מבני העיר לענין קדיש זו הולכים אחר המנהג (אגור בשם מהר...
סטטוס בטבלת המקורות: אומת (העיקרון); אופן החישוב - דרוש פסק רב
ספירת 11 חודש מיום הפטירה או הקבורה - לא אומת במקור שנשלף; בשנה מעוברת - לא אומת
- שולחן ערוך, יורה דעה שע״ו:ד׳ (ספריא)
יום העצמאות - תאריך ודחיות מאושר
ה' אייר; שבת→ג' אייר; שישי→ד' אייר; שני→ו' אייר
מקור
חוק יום העצמאות, תש"ט-1949, ס' 1(ב)
"אם יום ה׳ באייר יחול בשבת, יוחג יום העצמאות ביום ג׳ באייר... יחול ביום ששי... ביום ד׳ באייר... בשני... ביום ו׳ באייר"
- חוק יום העצמאות (ויקיטקסט)
- פניני הלכה, זמנים ד׳:ט׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ד׳:ט׳
יום העצמאות ויום ירושלים וימי הזיכרון / ברוב המקרים יום העצמאות נדחה יום ה' באייר יכול לחול בימים: שני, רביעי, שישי ושבת. באותן שנים שיום העצמאות חל ביום שישי או שבת, יש חשש סביר שמסיבות יום העצמאות וטכסיו יגרמו לחילול שבת פומבי, לפיכך הוחלט על פי בקשת הרבנות הראשית, שכאשר יום ה' באייר יחול ביום שבת או ביום שישי, יחגגו את יום העצמאות ביום חמישי (ג' אייר או ד' אייר). לאחר מכן נוכחו לדעת כי גם כאשר יום העצמאות חל ביום שני, ההכנות ליום הזיכרון שמתחיל במוצאי שבת גורמות ליהודים רבים לחלל שבת, לפיכך הוחלט על פי בקשת הרבנות הראשית שיום הזיכרון ויום העצמאות ידחו ביום, כך שיום הזיכרון יחול בה' אייר ויום העצמאות בו' אייר. יוצא איפה כי בפועל, מתוך ארבעה ימים שיום העצמאות יכול לחול בהם, בשלושה מהם מקדימים או דוחים את קיומו. וכבר מצינו שמחמת חשש טלטול שופר ולולב בשבת ביטלו חכמים את מצוותם. ולכן כאשר חל ראש השנה בשבת, אין תוקעים בו בשופר. וכן כאשר חל יום ראשון של סוכות בשבת, אין נוטלים בו לולב. הרי שביטלו מצוות מהתורה כדי שלא יגיעו לחילול שבת. אולם את עצם היום שהוא מדאורייתא אין לשנות. אבל ימים שנקבעו על פי חכמים, דוחים או מקדימים. כאשר פורים חל בשבת, ביום שישי קוראים במגילה ומחלקים מתנות לאביונים, בשבת קוראים את הקריאה בתורה ואומרים 'על הניסים', וביום ראשון עורכים סעודה ושולחים מנות (שו"ע או"ח תרפח, ו; משנה ברורה תרפח, יח, להלן יז, ה). וכאשר תשעה באב חל בשבת, דוחים את התענית ליום ראשון (ועי' שו"ע או"ח תקנא, ד; תקנד, יט). וכן לגבי יום העצמאות, הכל לפי התקנה, שבאותו יום שהוחלט על פי נציגי הציבור והרבנות הראשית לחוג את יום הקמת המדינה, בו צריכים להודות לה' על התשועה. אכן מעניין שגם מועד הכרז...
פנה"ל זמנים ד, ט (רקע הלכתי) https://www.sefaria.org/Peninei_Halakhah,_Zemanim.4.9
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מאושר
ד' אייר; שישי→ב' אייר; חמישי→ג' אייר; ראשון→ה' אייר
מקור
חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשכ"ג-1963, ס' 1(ב)
"חל ד׳ באייר בששי בשבוע, יקויים יום הזכרון ביום ב׳ באייר... חל בחמישי... ג׳ באייר, חל בראשון... ה׳ באייר"
- חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל (ויקיטקסט)
מתחיל בשקיעה ומסתיים בצאת הכוכבים (ס' 2)
יום השואה מאושר
כ"ז ניסן; שישי→כ"ו; ראשון→כ"ח
מקור
חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959, ס' 1
"חל כ״ז בניסן בששי בשבוע, יקויים יום הזכרון בכ״ו בניסן... חל כ״ז בניסן בראשון בשבוע, יקוים יום הזכרון בכ״ח בניסן"
- חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה (ויקיטקסט)
יום ירושלים מאושר
כ"ח אייר
מקור
חוק יום ירושלים, ס' 1(א)
"הכנסת מכריזה בזה על יום כ״ח באייר כעל יום ירושלים"
- חוק יום ירושלים (ויקיטקסט)
דחייה כשחל בשבת/שישי - לא אומת (לא נמצא בנוסח שנשלף)
יום הזיכרון ליצחק רבין, יום העלייה, יום הניצחון וכו' לא מופעל
לא אומת
קביעת הלוח (בדיקת מנוע הלוח) מאושר
לא אד"ו ר"ה, לא אג"ו יוה"כ, לא זב"ד פורים, לא בד"ו פסח...
מקור
שו"ע תכח, א
"לא אד"ו ר"ה ולא אג"ו י"ה לא זב"ד פורים לא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת והו"ר לא ג' חנוכ'"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ח:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ח:א׳
סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח סעיפים: אלו הימי' שאין קובעי' בהם המועדי' לא אד"ו ר"ה ולא אג"ו י"ה לא זב"ד פורים לא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת והו"ר לא ג' חנוכ' ולא אג"ו צום אסתר ולא בד"ו צום תמוז ואב. לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר וסימן פל"ג וביום שיהיה חנוכה יהיה עצרת:
(שימושי כבדיקת שפיות לתאריכים המחושבים)
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ח:א׳ (ספריא)
ערב ר"ה - אין תחנון, צום מנהג מאושר
מקור
שו"ע תקפא, ב-ג
"נוהגין להתענו' ערב ראש השנה" / "אין נופלים על פניהם בערב ראש השנה בתפלה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:ב׳
נוהגין להתענו' ערב ראש השנה: הגה והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה עשרה ימים (מרדכי ספ"ק דר"ה וריש יומא) וכן נכון לעשות וכל אלו התעניות א"צ להשלים ואין קורין בב' וה' ויחל אפי' בער"ה וע"ל סימן תקס"ב סעיף ב' ואם יש ברית מילה בערב ר"ה יכולים לאכול (ב"י בשם תשובה אשכנזית) ורבים נוהגין לאכול בער"ה קודם עלות השחר (מהרי"ל) משום חוקות העכו"ם הנוהגים להתענות בערב חגיהם ויכולין לאכול בלא תנאי אחר שכן נהגו (ד"ע):
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:ג׳
אין נופלים על פניהם בערב ראש השנה בתפלה אף ע"פ שנופלים על פניהם באשמורת בסליחו' ואין תוקעין בערב ראש השנה (מנהגים):
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:ב׳ (ספריא)
צום גדליה - ג' תשרי מאושר
נדחה מא' תשרי לג'
מקור
פנה"ל זמנים ו, ה (הערה)
"מכיוון שהוא יום טוב של ראש השנה, דחו את התענית לג' בתשרי"
- פניני הלכה, זמנים ו׳:ה׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ו׳:ה׳
צומות החורבן / צום גדליה בשלושה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם. אחר חורבן בית המקדש הראשון והגליית רוב העם לבבל, מינה מלך בבל את גדליה בן אחיקם למושל על היהודים שנותרו ביהודה. בשארית הפליטה שביהודה נתלו תקוות גדולות, שעל ידי התבססותם בארץ, יוכלו יחד עם השבים מבבל אחר שבעים שנה להקים מחדש את בית המקדש ולקומם את מלכות ישראל. ואכן לזמן מה היה נראה כי דלת העם שנשארו בארץ מתאוששים מהחורבן ומעבדים את שדותיהם וכרמיהם. אולם מלך בני עמון שרצה להשבית את שארית ישראל, שלח את ישמעאל בן נתניה לרצוח את גדליה בן אחיקם. לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו, הוא היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. כמה משרי החיילים שהיו עם גדליה בן אחיקם הזהירוהו מפני ישמעאל, ואף הציעו להרוג אותו בטרם יבצע את זממו. אולם גדליה בן אחיקם לא האמין להם והאשימם כמי שטופלים שקר על ישמעאל. "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ… וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ… וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם" (ירמיהו מא, א-ג). ובזה נתבטלה הגחלת האחרונה של שלטון ישראל בארץ, ונתמלאה סאת הגלות. ועל כך תקנו הנביאים צום. אמנם ישנו ספק מסוים מתי בדיוק אירעה רציחתו של גדליה. בתלמוד אמרו שביום ג' בתשרי נהרג ג...
חל בשבת → נדחה ליום א' (שו"ע תקנ, ג, שורה 16b)
- פניני הלכה, זמנים ו׳:ה׳ (ספריא)
תחנון - ששת הימים שאחר שבועות (עד י"ב סיוון) נדרש בירור רבני
יש מקומות שאין נופלים על פניהם עד י"ב בסיוון (תשלומי קרבנות שבועות)
מקור
מ"ב קלא, לו; פנה"ל תפילה כא, ז
מ"ב: "ויש מקומות נוהגין שלא ליפול כל הששה ימים שאחר שבועות מפני שהקרבנות של חג השבועות היה להם תשלומין כל ז'"
- משנה ברורה קל״א:ל״ו (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה קל״א:ל״ו
(לו) עד אחר שבועות - ויש מקומות נוהגין שלא ליפול כל הששה ימים שאחר שבועות מפני שהקרבנות של חג השבועות היה להם תשלומין כל ז':
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מנהג קהילה)
פנה"ל: "מר"ח סיוון ועד י"ב בסיוון, שעד אז הקריבו את תשלומי קרבנות חג השבועות" (נבדק מול ph.yhb.org.il, 10.10.2026)
- משנה ברורה קל״א:ל״ו (ספריא)
אבינו מלכנו בשבת ובראש השנה שחל בשבת נדרש בירור רבני
מנהגים חלוקים גם בתוך נוסח ספרד
מקור
פנה"ל ימים נוראים ה, ז
"מנהג אשכנז, תימן, וחלק מיוצאי ספרד, ומהם רבים מצפון אפריקה, שלא לומר 'אבינו מלכנו' בשבת" / "וכן בראש השנה שחל בשבת"
- פניני הלכה, ימים נוראים ה׳:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, ימים נוראים ה׳:ז׳
עשרת ימי תשובה / שבת שובה נוהגים לקרוא לשבת שבתוך עשרת ימי תשובה – 'שבת שובה' או 'שבת תשובה', על שם ההפטרה שפותחת בפסוק: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלוֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (הושע יד, ב). וכן ידוע שהשבת היא מקור הברכה, וכל מה שקורה במשך השבוע יונק את חיותו מהשבת, נמצא אם כן שמבחינה מסוימת שבת זו היא השורש של יום הכיפורים, ועל כן ראוי להתעורר בה לתשובה ותורה. נהגו ישראל שרב המקום (מרא דאתרא) דורש בשבת זו בדברי מוסר והלכות נצרכות, ומעורר את העם לשוב מעבירות המצויות, ולהתחזק בתורה, צדקה ושאר מצוות. דרשה זו יחד עם דרשת 'שבת הגדול' שלפני פסח, הן הדרשות החשובות בשנה. ולכן גם כאשר במשך כל השבתות רבנים אחרים מוסרים שיעורים ודרשות, בשבת זו רב המקום דורש. שהואיל ועליו מוטל עול הציבור, הוא היודע לכוון ולעמוד על הדברים החשובים שצריכים חיזוק. מקיימים דרשה זו ברוב עם, וגם גדולים שיודעים את כל התורה, וקטנים שאינם מבינים את דברי הרב, באים לדרשה. יש מהרבנים שנוהגים להתעטף בטלית לכבוד הציבור והדרשה (עי' מטה אפרים תרב, מא; אלף המגן כג). היו שנהגו לקיים את הדרשה בתפילת שחרית קודם קריאת התורה, אבל בקהילות גדולות, שיש בהן כמה בתי כנסיות, ויש טורח גדול לאסוף באמצע התפילה את כל המתפללים למקום אחד, מקיימים את הדרשה בצמוד לתפילת מנחה. ומתפללים מנחה כשעתיים שלוש לפני השקיעה, כדי שיספיק הרב לדרוש באריכות ולאחר מכן עוד יספיקו לקיים סעודה שלישית (מטה אפרים תרב, מב). ורבים נוהגים לקיים את הדרשה בין סעודה שלישית לתפילת ערבית. מנהג אשכנז, תימן, וחלק מיוצאי ספרד, ומהם רבים מצפון אפריקה, שלא לומר 'אבינו מלכנו' בשבת ובמנחה בערב שבת, מפני שאין שואלים צרכים אישיים בשבת. ואפילו אם חל ראש השנה עצמו בש...
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לא מופעל עד הכרעה)
"ולמנהג רבים ממתפללי נוסח ספרדי, נוהגים לומר 'אבינו מלכנו' בשבת שבעשרת ימי תשובה"
- פניני הלכה, ימים נוראים ה׳:ז׳ (ספריא)
צאת השבת לשיטת רבנו תם (תצוגה נפרדת) נדרש בירור רבני
כ-72 דקות אחר השקיעה; מוצג רק כאפשרות שהמשתמש בוחר
מקור
פנה"ל זמנים יג, ד (הערה 8)
"ולדעת ר"ת הוא מהלך ארבעה מיל, שהם כ-72 דקות אחר שקיעת החמה"
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳
דיני המקום והזמן / זמן ומשך ההדלקה קבעו חכמים להדליק את הנרות בזמן שבו יתפרסם הנס ביותר. בעבר, לא היתה תאורת רחוב בלילה, ובני האדם היו מתכנסים לביתם לפנות ערב, ואז היו הרחובות מלאים אנשים שחזרו לביתם. לפיכך אמרו חכמים שזמנה של הדלקת הנרות: "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב). אלא שנחלקו הראשונים בשאלה, האם התכוונו חכמים לתחילת השקיעה, היינו כשהשמש נעלמת מן העין, או לסוף השקיעה שאז גם האור שוקע ונראים הכוכבים. מצד אחד בעת שהחמה שוקעת היו יותר אנשים ברחוב, ומנגד כיוון שעדיין יש אור רב יחסית, הנרות אינם נראים היטב, ולכן מוטב להמתין בהדלקה עד צאת הכוכבים. למעשה, המנהג הרווח להדליק בצאת הכוכבים, כעשרים דקות אחר שקיעת החמה. אלא שהגברים חייבים בתפילת ערבית, ורבים נוהגים להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, ואם כן עליהם להקדים את תפילת ערבית להדלקת הנרות, שכן תפילת ערבית תדירה יותר, ומקיימים בה גם מצווה מהתורה של קריאת שמע של ערבית. ואחר התפילה יזדרזו לחזור לביתם כדי ששעת ההדלקה תהיה סמוכה עד כמה שאפשר לצאת הכוכבים. והרגילים להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, ידליקו נרות בצאת הכוכבים, ואח"כ יתפללו ערבית בזמן שהם רגילים. אף שבנר בשיעור של חצי שעה יוצאים ידי חובה, כאשר הנרות נראים לעוברים ושבים ברחוב, טוב להדר בזמנינו להתקין נרות שידלקו שעתיים ואף יותר, מפני שכיום אנשים רגילים להתהלך ברחוב זמן רב אחר צאת הכוכבים, וטוב שיראו את הנרות ויתפרסם הנס.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
שם: "למעשה נוהגים להורות כדעת הגאונים"
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ד׳ (ספריא)
צומות קלים - בחירת השיטה (זוויות) נדרש בירור רבני
מעיקר הדין כמקילים, וטוב להחמיר
מקור
פנה"ל זמנים ז, ג
"מעיקר הדין, כיוון שהצום מדברי חכמים, הלכה כדעת המקילים, אבל טוב יותר להחמיר"
- פניני הלכה, זמנים ז׳:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ז׳:ג׳
דיני הצומות הקלים / זמן הצומות הקלים הצומות הקלים נמשכים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. עלות השחר הוא הזמן שהאור הראשון מתחיל להיראות במזרח, וצאת הכוכבים הוא הזמן שנראים שלושה כוכבים בינוניים ברקיע. ויש דעות אימתי בדיוק עלות השחר, האם בעת היראות אור ראשון במזרח (כשהחמה 17.5 מעלות מתחת לאופק), או מעט אח"כ, בשעה שהאיר המזרח (כשהחמה 16.1 מעלות מתחת לאופק). גם לגבי זמן צאת הכוכבים ישנן שתי דעות עיקריות. בעת שהמומחים ומיטיבי הראות רואים שלושה כוכבים (כשהחמה 4.8 מעלות מתחת לאופק), או כאשר אנשים רגילים יכולים לראות שלושה כוכבים (כשהחמה 6.2 מעלות מתחת לאופק). בסוגיה זו רווחת טעות, כאילו יש משך זמן קבוע בין עלות השחר להנץ החמה, ובין השקיעה לצאת הכוכבים, ולא היא. אלא משך הזמן תלוי בעונת השנה ובמקום. ולכן צריכים להיעזר לשם כך בלוחות מדוייקים. מעיקר הדין, כיוון שהצום מדברי חכמים, הלכה כדעת המקילים, אבל טוב יותר להחמיר, שאחר שכבר צמים כל היום, מוטב להוסיף עוד כמה דקות לצאת ידי כולם. כשחל עשרה בטבת ביום שישי, צריכים לצום עד אחר צאת הכוכבים, למרות שכבר נכנסה השבת (שו"ע או"ח רמט, ד). מי שטס בצום מאמריקה לישראל, הצום יתקצר לו, שכן הוא טס לכיוון ההפוך ממסלול השמש, ובכל שעת טיסה הוא מקצר את הצום ביותר מחצי שעה. ואם הוא טס מארץ ישראל לאמריקה, הצום יתארך לו, שכן הוא טס במסלול השמש, ובכל שעת טיסה הוא מוסיף לעצמו יותר מחצי שעה של צום. הכלל הוא, שהצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים לפי המקום שבו הוא נמצא באותה שעה (עי' אג"מ או"ח ג, צו).
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
עלות 16.1°/17.5°; צאת 4.8°/6.2° (שם)
- פניני הלכה, זמנים ז׳:ג׳ (ספריא)
ספירה - ריקודים ונגינה נדרש בירור רבני
אסור ריקודים ומחולות של רשות; משך האיסור לפי מנהג
מקור
מ"ב תצג, ג; פנה"ל זמנים ג, ח
מ"ב: "אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר"
- משנה ברורה תצ״ג:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה תצ״ג:ג׳
(ג) שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר:
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ח׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ח׳
מנהגי אבלות בספירת העומר / ריקודים וכלי זמר כיוון שנהגו בימי הספירה שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שבכלל זה יש לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). וכן נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר. למנהג רבים מיוצאי ספרד, אמנם ימי האבלות נמשכים עד ל"ד בעומר בבוקר, אלא שבל"ג בעומר, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי, מותר לנגן ולרקוד. ואחר ל"ג בעומר נמשך האיסור בליל ל"ד בעומר, ומיד לאחר תחילת בוקר ל"ד בעומר נפסקים מנהגי האבלות. ולמנהג קהילות רבות מיוצאי ספרד, מיום ל"ג בעומר ואילך נפסקים כל מנהגי האבלות. למנהג יוצאי אשכנז, האיסור נמשך עד סוף יום ל"ב לעומר, ומתחילת ליל ל"ג בעומר מותר לנגן ולרקוד ולשמוח לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. ולאחר מכן המנהג הרווח בקרב רוב יוצאי אשכנז להימנע עד חג השבועות מקיום שמחות גדולות, כגון מסיבות סיום שנה חגיגיות, או ערבי ריקוד שמחים, אבל מותר לנגן ולשמוע כלי נגינה. חוג אירובי שעיקרו לצורך התעמלות אפשר לקיים גם לפני ל"ג בעומר, אבל ישתדלו להחליש את המוזיקה, כדי שיהיה ניכר שהיא לצורך התעמלות ולא לשמחה. בחול המועד פסח נוהגים לנגן ולרקוד, מפני שמצווה לשמוח בחול המועד (משנה ברורה תקכט, טז; עי' פס"ת תצג, ו). אלא שנישואין אין עורכים בחול המועד, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג (שם תקלא, ב; פנה"ל מועדים יא, ט). מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן במסיבות של גויים לצורך פרנסתו. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה, הואיל ואין בזה שמחה (ספ"כ יב, טז; ועי' פס"ת תצג, ד). אבל תלמיד שממילא אינו רגיל ללמוד ברצף כל השנה, אם אפשר טוב שההפסקה תהיה בימי האבלות שבספירת העומר. ואם בכוונתו לעשות הפסקה ...
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל: "למנהג יוצאי אשכנז, האיסור נמשך עד סוף יום ל"ב לעומר, ומתחילת ליל ל"ג בעומר מותר לנגן ולרקוד"
- משנה ברורה תצ״ג:ג׳ (ספריא)
ספירה - גילוח נדרש בירור רבני
נחלקו אם גילוח בכלל תספורת
מקור
פנה"ל זמנים ג, ז
"לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח"
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ז׳
מנהגי אבלות בספירת העומר / גילוח לגבי גילוח התעוררה שאלה: האם למי שרגיל להתגלח בכל השנה מותר להתגלח בספירת העומר. לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח. וכך נוהגים רוב בני הישיבות, עד שאי הגילוח הפך להיות ההיכר הבולט ביותר של האבלות בימי ספירת העומר. אולם מנגד, יש סוברים, שיש הבדל יסודי בין תספורת לגילוח. בתספורת יש חגיגיות, וכפי שמקובל שאנשים מסתפרים לקראת חגים ואירועים חגיגיים. ואילו הגילוח בימינו הוא מעשה שגרתי, הנעשה כל יום או כל כמה ימים, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של הרגילים להתגלח בכל יום, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. ובמיוחד בערב שבת, ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד. למעשה נכון שכל אדם ימשיך במנהג אביו, או כפי שרבו מורה. מפני שאף שמעיקר הדין יותר נראה כסברת המקילים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש במנהג שלא להתגלח בימי הספירה ביטוי רב רושם לנכונות להקריב למען קיום המצוות, ויש לחוש שמא ביטול מנהג זה יפגע במסירות לשמירת המנהגים. לפיכך נכון שכל אחד ינהג בזה כאביו, כי עניין המסורת וההשפעה הסביבתית חשובים כאן יותר מהדקדוק בשאלה האם גם על גילוח חלים מנהגי האבלות. ולמי שאין מנהג אפשר להציע, שימנע מגילוח במשך השבוע ולקראת שבת יתגלח. והרוצה להתגלח בכל יום – רשאי.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
שם: "למעשה נכון שכל אדם ימשיך במנהג אביו, או כפי שרבו מורה"
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ז׳ (ספריא)
ספירה - נישואין לפי מנהגי העדות נדרש בירור רבני
ספרד עד בוקר ל"ד; אשכנז בא"י עד כ"ט באייר, ורבים מקילים מל"ג
מקור
פנה"ל זמנים ג, ה
"למנהג רבים מעולי ספרד, איסור הנישואין נמשך מתחילת ספירת העומר ועד יום ל"ד בעומר"
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ה׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ה׳
מנהגי אבלות בספירת העומר / נישואין ואירוסין בימי ספירת העומר אחר שעסקנו במשך זמן האבלות, נסכם את דיני המנהגים באופן מפורט. כתבו הגאונים, שמאז שמתו תלמידי רבי עקיבא בימים שבין פסח לעצרת, נהגו ישראל שלא לשאת בהם אשה. לדעת כמה פוסקים, רק מנישואין של רשות נמנעים, כגון מי שכבר היה נשוי וקיים מצוות פריה ורביה, אולם מי שעדיין לא קיים מצוות פריה ורביה, יכול להינשא בימי ספירת העומר, שמצוות הנישואין דוחה מנהג (רדב"ז, פר"ח). אבל למעשה הסכימו האחרונים שהמנהג הוא שגם מי שלא קיים מצוות פריה ורביה לא ישא אשה בימים אלו, שאם לא כן אין כמעט משמעות למנהג האבלות. אבל מותר להחזיר את גרושתו, מפני שיש בזה מצווה ואין ריבוי שמחה (משנה ברורה תצג, א, כה"ח ב-ג). למנהג רבים מעולי ספרד, איסור הנישואין נמשך מתחילת ספירת העומר ועד יום ל"ד בעומר, ומבוקר ל"ד בעומר מותר לערוך נישואין. ולמנהג קהילות רבות מיוצאי ספרד, כבר מליל ל"ג בעומר מותר לערוך נישואין (לעיל הערה 3). ומנהג יוצאי אשכנז בארץ ישראל היה, לאסור נישואין מתחילת הספירה עד כ"ט באייר, ומראש חודש סיוון מותר. וכיום רבים נוהגים לערוך נישואין למי שלא קיים עדיין מצוות פריה ורביה מל"ג בעומר ואילך, כפי שנהגו באשכנז, וכן ראוי לנהוג לכתחילה. ולגבי יום ל"ג בעומר, מוסכם על כל מנהגי אשכנז שמותר להינשא בו, ויש מקילים גם בליל ל"ג בעומר, והרוצה להקל רשאי. ואם הנישואין נערכו ביום ל"ג לכל הדעות אפשר להמשיך בשמחה בליל ל"ד בעומר. מי שהוזמן לחתונה ביום שלפי מנהגו אין מתחתנים, אבל למנהג החתן מתחתנים, רשאי לילך לחתונה ולהשתתף בסעודה ולשמח את החתן והכלה בריקודים (אג"מ או"ח א, קנט). רק נישואין אסורים, אבל מותר לערוך מסיבה המכונה בימינו 'אירוסין'.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
שם: "ומנהג יוצאי אשכנז בארץ ישראל היה, לאסור נישואין מתחילת הספירה עד כ"ט באייר, ומראש חודש סיוון מותר"
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ה׳ (ספריא)
נר חנוכה במוצאי שבת - סדר הבדלה והדלקה נדרש בירור רבני
שני מנהגים: הבדלה ואחר כך הדלקה, או הדלקה תחילה
מקור
שו"ע תרפא, ב + רמ"א; פנה"ל זמנים יג, ה
שו"ע: "מדליקין נר חנוכה בבית הכנסת קודם ההבדלה: הגה וכל שכן בביתו שמדליק ואח"כ מבדיל"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״א:ב׳
מדליקין נר חנוכה בבית הכנסת קודם ההבדלה: הגה וכל שכן בביתו שמדליק ואח"כ מבדיל שהרי כבר הבדיל בבית הכנסת:
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ה׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ג:ה׳
דיני המקום והזמן / זמן הדלקת הנרות בערב שבת ובמוצאי שבת בערב שבת ברור שלא ניתן להדליק נרות אחר השקיעה, מפני שבשקיעת החמה השבת נכנסת ואסור להדליק אש. גם סמוך לשקיעה אין להדליק נרות, כי מצווה להוסיף מהחול על הקודש ולקבל את השבת לפני שקיעת החמה. בפועל, נוהגים ברוב הקהילות לקבל את השבת כעשרים דקות לפני השקיעה, וזה זמן הדלקת נרות שבת המודפס בלוחות. ובשבת חנוכה צריך להדליק נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת. אף שמדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, מכל מקום עיקר פרסום הנס יעשה בלילה, ולכן צריכים להקפיד שיהיה מספיק שמן בנרות, כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. טוב להתפלל מנחה בציבור לפני הדלקת נרות חנוכה, מפני שתפילת המנחה שייכת ליום הקודם ואילו הדלקת הנרות שייכת ללילה העומד לבוא. אבל אין להתפלל לשם כך תפילת מנחה ביחיד (שו"ע או"ח תרעט, א; משנה ברורה תרעט, ב; כה"ח תרעא, עט). במוצאי שבת, מתפללים ערבית תחילה, ואח"כ מדליקים נרות חנוכה. רבים נוהגים להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות, מפני שההבדלה מסיימת את השבת ונרות החנוכה כבר שייכים ליום הבא (ט"ז תרפא, א, ערוה"ש ב, בא"ח וישב כא). ויש נוהגים להדליק נר חנוכה תחילה, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את הדלקת הנר לצאת הכוכבים, ועוד, שכמה שאפשר לאחר את ההבדלה עדיף, כדי להמשיך בכך במידה מסוימת את קדושת השבת. אמנם כדי שיהיה מותר להדליק נרות לפני ההבדלה, צריך לומר לפני כן 'אתה חוננתנו' או: 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' (רמ"א שו"ע או"ח תרפא, א). למעשה, לשני המנהגים יש מקום בהלכה (באו"ה שם), וכל אדם רשאי לבחור בזה את מנהגו.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל: "רבים נוהגים להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות" / "למעשה, לשני המנהגים יש מקום בהלכה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״א:ב׳ (ספריא)
ערים שיש ספק אם הוקפו חומה נדרש בירור רבני
רשימת הערים והמחלוקת אם קוראים גם בט"ו ואם עושים שאר המצוות
מקור
פנה"ל זמנים יז, ג
"הערים שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה"
- פניני הלכה, זמנים י״ז:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ז:ג׳
דיני פרזים ומוקפים / דין מקומות מסופקים הערים שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה. ויש שהוסיפו שיש ספק לגבי: בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה. ובחוץ לארץ: צור, צידון, דמשק, איזמיר ובגדד. נחלקו הראשונים בדין מקומות המסופקים. כולם מסכימים שצריך לקרוא בהם את המגילה ביום י"ד עם ברכה, מפני שאפילו מי שגר בירושלים (שזמן קריאתו בט"ו), אם קרא בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם, יצא בדיעבד, ועל כן במקום שיש ספק, צריכים לקרוא לכתחילה בברכה ביום י"ד. השאלה האם יש חיוב לקרוא גם ביום ט"ו. יש אומרים, שבכל המקומות המסופקים עושים את הפורים ביום י"ד בלבד, ואינם צריכים כלל לקרוא ביום ט"ו, ורק הרוצים לנהוג מנהג חסידות, יקראו ביום ט"ו בלא ברכה (רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א). ויש אומרים, שצריכים לקרוא בהם גם ביום ט"ו בלא ברכה, והטעם, כדי שהספק לא ישכח. ויש בכך גם משום כבודה של ארץ ישראל. אלא שהואיל והוא ספק לא יברכו (רמב"ם א, יא, מאירי ושבולי הלקט, וכן נפסק בשו"ע או"ח תרפח, ד). ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. יש אומרים שמקיימים אותן רק ביום הראשון, שהוא פורים לכל העולם (פר"ח), ויש אומרים שמקיימים אותן גם ביום השני (ריא"ז). והגרים סמוך למקום הספק עושים פורים בי"ד בלבד, כי רק הסמוכים למקום שוודאי קוראים בו בט"ו נגררים אחריו, ולא הסמוכים למקום ספק. ויש שהחמירו גם על המקומות הסמוכים לספק, שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו. למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד. ורק במקומות שהספק לגביהם חזק יותר, כמו טבריה וחברון, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו, ויש נוהגים אף לקיים בהם את שאר מצוות הפו...
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לא מופעל עד הכרעה)
שם: "ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה"
- פניני הלכה, זמנים י״ז:ג׳ (ספריא)
בין המצרים - ריקודים ונגינה נדרש בירור רבני
מי"ז בתמוז עד תשעה באב
מקור
פנה"ל זמנים ח, ב
"כתבו האחרונים, שאסור לערוך ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ועד תשעה באב (מ"א תקנא, י). ובכלל זה אסרו בימים אלו נגינה ושמיעת כלי זמר"
- פניני הלכה, זמנים ח׳:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ח׳:ב׳
מנהגי שלושת השבועות / ריקודים ומחולות וכלי זמר כתבו האחרונים, שאסור לערוך ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ועד תשעה באב (מ"א תקנא, י). ובכלל זה אסרו בימים אלו נגינה ושמיעת כלי זמר. לפיכך אסור לקיים בשלושת השבועות חוגי הרקדה, קונצרטים וערבי שירה, וכן אסור להשתתף בהם. חוג אירובי שעיקרו לצורך התעמלות אפשר לקיים עד ראש חודש אב, אבל ישתדלו להחליש את המוזיקה, כדי שיהיה ניכר שהיא לצורך התעמלות ולא לשמחה. מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן לצורך פרנסתו במסיבות של גויים עד סוף חודש תמוז, ואף שהוא מנגן שם ניגוני שמחה, אין הוא שמח כל כך מפני שהוא טרוד בעבודתו, אבל מראש חודש אב ואילך לא ינגן (באו"ה תקנא, ב). וכיוון שאיסור הנגינה הוא מפני השמחה שבנגינה, ממילא מותר למורים לנגינה להמשיך ללמד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, מפני שאין בלימוד נגינה שמחה לא למורים ולא לתלמידים. ומנגד אם יפסיקו יגרם הפסד למורים, וגם התלמידים יזדקקו אח"כ למאמץ נוסף לחזור למסלול הלימודים, ואולי יצטרכו עקב כך שיעורים נוספים. וטוב שילמדו בשלושת השבועות ניגונים עצובים (ציץ אליעזר טז, יט). ואם ממילא המורים והתלמידים רגילים לעשות הפסקה ברצף לימודיהם, אם אפשר, טוב שיעשו את ההפסקה בשלושת השבועות.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
- פניני הלכה, זמנים ח׳:ב׳ (ספריא)
בין המצרים - כיבוס ולבישת בגדים מכובסים נדרש בירור רבני
שו"ע: שבוע שחל בו; רמ"א: מר"ח אב
מקור
שו"ע תקנא, ג + רמ"א; פנה"ל זמנים ח, יט
שו"ע: "שבוע שחל בו ט' באב אסורים לספר ולכבס" / רמ"א: "ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ר"ח עד אחר התענית"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ג׳
שבוע שחל בו ט' באב אסורים לספר ולכבס אפי' אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב ואפי' אין לו אלא חלוק אחד אסור וכן המכובסים מקודם בין ללבוש בין להציע בהם המטה ואפי' מטפחו' הידים והשלחן אסור וכיבוס שלנו מותר אבל גיהוץ (פי' מעבירין על הבגדים אבן חלוק להחליקו. ערוך) שלנו אסור וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ והרי הם ככיבוס שלנו ומותר והני מילי לגוהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב אבל אסור ללבשן בשבוע זה ונהגו לאסור אפי' כלי פשתן ואפי' בכיבוס שלנו בין ללבוש בין לכבס ולהניח ואין להקל בדבר כיון שנהגו וכ"ש דאפשר דמדינא נמי אסור שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרוי (גיהוץ) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה לפי שמימיהם הם עכורים שאינה ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור ועוד יש מי שפירש דגיהוץ היינו מים ואפר או נתר ובורית וכבוס היינו במים לבד ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כיבוס של זמן זה הוי גיהוץ ואסור מדינא אפי' בכלי פשתן ללבשן מיהא: הגה ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ר"ח עד אחר התענית אם לא לצורך מצוה כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא"ז) אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא) וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות ואסור ליתן כלים לכובסת עכו"ם לכבס מר"ח ואילך אבל קודם ר"ח מותר לתת אע"פ שכובסת אחר ר"ח. (תוספות פ"ד דתענית ומהרי"ל):
- פניני הלכה, זמנים ח׳:י״ט (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ח׳:י״ט
מנהגי שלושת השבועות / איסור כיבוס אסרו חכמים לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וזה אחד מביטויי האבלות, שמתוך צער והזדהות עם הנפטר או עם חורבן הבית, האדם מפסיק לטפח ולפנק את עצמו. בכלל האיסור גם גיהוץ בגדים או כיבוסם בכיבוס יבש. ואפילו לכבס בגדים כדי ללובשם אחר תשעה באב – אסור, משום שהמכבס נראה כמי שמסיח את דעתו מהאבלות על החורבן. וכן אסור לתת את הבגדים לכובס גוי כדי ללובשם אחר תשעה באב (רמ"א ושו"ע או"ח תקנא, ג; משנה ברורה תקנא, לד). כשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש בימים אלו בגד מכובס. וכן אסור לפרוס בימים אלו מצעים מכובסים על המיטה, או מפה מכובסת על השולחן, ולהתחיל להשתמש במגבות מקלחת מכובסות. יוצאי ספרד נוהגים בכל איסורי הכביסה בשבוע שחל בו תשעה באב, כפי שמבואר במשנה. אולם יוצאי אשכנז מחמירים בכל זה מראש חודש אב, ורק לכבוד שבת חזון נוהגים ללבוש בגדי שבת מכובסים (גר"א, עי' משנה ברורה תקנא, ו). כיוון שהאיסור ללבוש בגדים מכובסים נמשך כמה ימים, נוהגים להכין לתקופת האיסור כמה בגדים משומשים. וכך עושים: לובשים לפני זמן האיסור כמה בגדים, כל בגד כשעה ויותר, ועל ידי כך אותם בגדים כבר לא יחשבו מכובסים, ויהיה מותר ללובשם בזמן האיסור. מי שלא הכין לעצמו בגדים לפני זמן האיסור, יכול לקחת בגד מכובס ולהניחו על הרצפה למשך זמן או לדרוך עליו, כך שכבר לא יחשב מכובס, וממילא יוכל ללובשו. מותר ללבוש בימים אלו לבנים וגרביים מכובסים ולהחליף מגבות ידיים שנזדהמו, שהואיל וכיום רגילים להחליפם לעיתים תכופות, אין בהחלפתם צד של תענוג אלא רק הסרת מיאוס. במצב של ספק אם הגיעו לשלב שרגילים להחליפם, טוב להניח את המכובסים על הרצפה לפני שילבשום. בשעת הצורך כאשר לא נותרו לבנים נקיים, מותר לכבסם, וטוב כשאפשר להו...
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל: "יוצאי ספרד נוהגים בכל איסורי הכביסה בשבוע שחל בו תשעה באב" / "אולם יוצאי אשכנז מחמירים בכל זה מראש חודש אב"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ג׳ (ספריא)
בין המצרים - רחיצה נדרש בירור רבני
יש נוהגים מר"ח ויש רק בשבוע שחל בו; רמ"א: גם בצונן מר"ח
מקור
שו"ע תקנא, טז + רמ"א
שו"ע: "יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו" / רמ"א: "ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ט״ז (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ט״ז
יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ת"ב: הגה ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל) ואפי' אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה) ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה כשאר שנה הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך (ת"ה סי' ק"ו) אפי' בע"ש של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי"ו וב"י) ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ט״ז (ספריא)
תשעת הימים - בשר ויין לפי מנהגי העדות נדרש בירור רבני
אשכנז כולל ר"ח; רוב ספרד מסוף ר"ח; תימן רק בסעודה המפסקת
מקור
פנה"ל זמנים ח, יג
"מנהג יוצאי אשכנז שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כל תשעת הימים, כולל ראש חודש אב"
- פניני הלכה, זמנים ח׳:י״ג (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ח׳:י״ג
מנהגי שלושת השבועות / בשר ויין נהגו הראשונים, להימנע מאכילת בשר ושתיית יין בימי האבלות על החורבן. יש שהחמירו בזה בכל ימות החול שבשלושת השבועות, ויש שהחמירו בזה בשבוע שחל בו תשעה באב, ודעת רוב הראשונים, שהמנהג הנכון להימנע מבשר ויין בתשעת הימים. ואף שמדין המשנה (תענית כו, ב), רק בסעודה המפסקת שלפני צום תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין, נהגו הראשונים להחמיר על עצמם ולהימנע מאכילת בשר ושתיית יין בימים אלו, מפני שהבשר והיין ידועים כמאכלים משמחים, ואמרו חכמים "משנכנס אב ממעטים בשמחה". ועוד, שאחר חורבן בית המקדש אין מעלים יותר את בשר הזבחים על המזבח, ואין מנסכים עליו את היין. והיה ראוי שגם אנו נימנע לחלוטין מאכילת בשר ושתיית יין עד שיבנה בית המקדש, אלא שאין אנו יכולים לעמוד בגזירה זו (ב"ב ס, ב). אבל בימים שנקבעו לאבלות על החורבן יש מקום להחמיר בזה. למעשה, מנהג יוצאי אשכנז שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כל תשעת הימים, כולל ראש חודש אב, וכן נהג האר"י. ולמנהג רוב יוצאי ספרד, מותר לאכול בשר ולשתות יין בראש חודש, ומסיום יום ראש חודש מתחיל האיסור (משנה ברורה תקנא, נח; כה"ח קכה). ואף ביום עשירי באב, שבו נשרף בית המקדש, מחמירים שלא לאכול בשר ולשתות יין. למנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד מחמירים עד חצות יום עשירי, ולחלק מיוצאי ספרד עד סיום יום עשירי באב (רמ"א ושו"ע או"ח תקנח, א, כה"ח י). ומנהג עולי תימן, שלא להחמיר בזה, אלא אוכלים בשר ושותים יין, ורק בסעודה מפסקת שלפני צום תשעה באב נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין, כדין המשנה.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
שם: "ולמנהג רוב יוצאי ספרד, מותר לאכול בשר ולשתות יין בראש חודש" / "ומנהג עולי תימן, שלא להחמיר בזה"
- פניני הלכה, זמנים ח׳:י״ג (ספריא)
בין המצרים - נישואין לפי מנהגי העדות נדרש בירור רבני
רוב הקהילות מי"ז בתמוז; יש מיוצאי ספרד רק בתשעת הימים
מקור
פנה"ל זמנים ח, ט
"נהגו ברוב קהילות ישראל, שלא לישא אשה בשלושת השבועות" / "ויש מיוצאי ספרד שנהגו להימנע מנישואין רק בתשעת הימים"
- פניני הלכה, זמנים ח׳:ט׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ח׳:ט׳
מנהגי שלושת השבועות / נישואין ואירוסין נהגו ברוב קהילות ישראל, שלא לישא אשה בשלושת השבועות. ואף שמעיקר הדין איסור נשיאת אשה בימי האבלות על החורבן חל רק על נישואי רשות, היינו על מי שכבר קיים מצוות פריה ורביה בבן ובת, אבל מי שעדיין לא קיים את המצווה, היה רשאי לישא אשה אפילו בתשעת הימים. למעשה, מכיוון שימים אלו הם ימי פורענות, נהגו שלא לערוך בהם שום נישואין, מפני שראוי שהנישואין יערכו בסימן טוב ובמזל טוב, ובימים אלו אין סימן טוב ומזל טוב. ויש מיוצאי ספרד שנהגו להימנע מנישואין רק בתשעת הימים (כמבואר בהערה). מסיבת אירוסין ביתית וצנועה, שהיא מסיבה על הסכמת בני הזוג להינשא, כיוון שיש בה צד של מצווה, מותר לקיימה עד סוף חודש תמוז. אבל מסיבת אירוסין גדולה אסור לקיים בשלושת השבועות. ובתשעת הימים שצריך למעט בהם בשמחה, אסור לקיים אפילו מסיבת אירוסין ביתית וצנועה. אבל מותר להורי החתן והכלה להיפגש ולקבוע את תנאי החתונה, ומגישים לפניהם כיבוד קל. ואף שגם בזה יש שמחה, כיוון שעל ידי פגישה זו הקשר בין בני הזוג יהפוך לעובדה מוגמרת, ויש בכך קירוב למצוות החתונה, מותר לקיימה אף בתשעת הימים. וכן מותר לרווקים להיפגש בתשעת הימים לשם נישואין.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
- פניני הלכה, זמנים ח׳:ט׳ (ספריא)
בין המצרים - תספורת וגילוח לפי מנהגי העדות נדרש בירור רבני
ספרד: שבוע שחל בו; אשכנז וחלק מספרד: כל שלושת השבועות
מקור
פנה"ל זמנים ח, י
"וכן נוהגים רבים מיוצאי ספרד שלא להסתפר מתחילת השבוע שחל בו תשעה באב" / "ויוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד... נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות"
- פניני הלכה, זמנים ח׳:י׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ח׳:י׳
מנהגי שלושת השבועות / תספורת תקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וכן נוהגים רבים מיוצאי ספרד שלא להסתפר מתחילת השבוע שחל בו תשעה באב (שו"ע או"ח תקנא, ג). גם קטנים שהגיעו לחינוך אסור לספר, כדי לחנכם להתאבל על החורבן. ונוהגים שלא לספר אפילו קטנים שלא הגיעו לחינוך, כדי לבטא את עגמת הנפש של הימים הללו (שו"ע או"ח תקנא, יד). ויוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבא והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות (רמ"א תקנא, ד; כה"ח פ; קיצשו"ע או"ח טולידנו שפז, ח, ברית כהונה ב, יב). ועולי תוניס ואלגי'ר נוהגים שלא להסתפר מראש חודש (עפ"י מהר"י עייאש). לגבי ילדים, נחלקו אם מחמירים בכל שלושת השבועות או רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ובשעת הצורך אפשר להקל לקטנים עד שבוע שחל בו תשעה באב (משנה ברורה תקנא, פב). ולא רק שער הראש והזקן כלול באיסור התספורת, אלא אף כל שער שבגוף אסור לספר, ורק כשהשפם מפריע לאכילה מותר לספרו (שו"ע או"ח תקנא, יב-יג). מותר לאשה לקצר את שער ראשה שמפני אריכותו התחיל לצאת מכיסוי הראש, וכן מותר לאשה להסיר מפניה וגופה שערות שמכערות את יופיה (משנה ברורה עט, כה"ח מז). לכבוד ברית מילה, מותר לאבי הבן, לסנדק ולמוהל, להסתפר עד שבוע שחל בו תשעה באב (ועי' בהלכה יט לעניין בגדים). ראוי לחתן בר מצווה שלא להסתפר בימים אלו, מפני שהוא יכול להסתפר לפני י"ז בתמוז. אבל אביו של חתן בר המצווה שרגיל להתגלח בכל יום, יכול להתגלח לקראת סעודת בר המצווה של בנו עד שבוע שחל בו תשעה באב (עי' כה"ח תקנא, י, ופס"ת תקנא, ו). מותר להסתרק גם בשבוע שחל בו תשעה באב (משנה ברורה תקנא, כ; כה"ח מו). נחלקו האחרונים אם מותר לגזוז ציפורניים בתשע...
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
- פניני הלכה, זמנים ח׳:י׳ (ספריא)
יארצייט באדר - לשון הרמ"א ביו"ד נדרש בירור רבני
נפטר באדר ונתעברה השנה: אדר ראשון; נפטר באדר ב' בשנה מעוברת: אדר ב'
מקור
רמ"א יו"ד תב, יב
"ואם מתו באדר ונתעברה השנה העיקר להתענות באדר הראשון" / "ואם מתו בשנת העיבור באדר הב' מתענה גם כן בעיבור באדר השני"
- שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב
מי שמת לו מת ולא נודע לו אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונישואין וכל שמחה כיון שאינו יודע מיהו אם שואל עליו אין לו לשקר ולומר חי הוא שנאמר מדבר שקר תרחק: הגה ומ"מ בבנים זכרים נהגו להודיע כדי שיאמר קדיש אבל בבנות אין מנהג כלל להודיעם (מהרי"ו סי' י"ג) מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו (כל בו בשם הר"מ וע"פ) ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה (מהרי"ו סי' קכ"א ומהרא"י סי' רצ"ו והאחרונים) אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה (בקבלה מפי זקן מופלג מוהר"ם לנדא) ואם אירע יום זה ביום שאין אומרים בו תחנון אין מתענין כלל ואם מתו באדר ונתעברה השנה העיקר להתענות באדר הראשון (ת"ה סימן רצ"ד ומהר"י מינ"ץ) אע"פ שיש חולקין כך הוא עיקר ואם מתו בשנת העיבור באדר הב' מתענה גם כן בעיבור באדר השני (ג"ז שם) ועיין באורח חיים סי' תקס"ח סעיף ז' ועיין לעיל סימן שצ"א דאין לאכול בסעודה בליל יום שמת בו אב ואם. ואם חל תענית זה בערב שבת דינו כשאר תענית ועיין בא"ח סימן רמ"ט מיהו אם בפעם ראשון השלים ינהוג כן כל ימיו :
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לא מופעל עד הכרעה)
נפטר באדר א' של שנה מעוברת - לא נמצא ציטוט מפורש
- שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב (ספריא)
יארצייט - מי שהיה בקבורה ולא במיתה לא מופעל
חריג לכלל "יום המיתה ולא יום הקבורה"
מקור
רמ"א יו"ד תב, יב
"ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה... אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה"
- שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב
מי שמת לו מת ולא נודע לו אינו חובה שיאמרו לו ואפילו באביו ואמו ועל זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל ומותר להזמינו לסעודת אירוסין ונישואין וכל שמחה כיון שאינו יודע מיהו אם שואל עליו אין לו לשקר ולומר חי הוא שנאמר מדבר שקר תרחק: הגה ומ"מ בבנים זכרים נהגו להודיע כדי שיאמר קדיש אבל בבנות אין מנהג כלל להודיעם (מהרי"ו סי' י"ג) מצוה להתענות יום שמת בו אביו או אמו (כל בו בשם הר"מ וע"פ) ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה (מהרי"ו סי' קכ"א ומהרא"י סי' רצ"ו והאחרונים) אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה (בקבלה מפי זקן מופלג מוהר"ם לנדא) ואם אירע יום זה ביום שאין אומרים בו תחנון אין מתענין כלל ואם מתו באדר ונתעברה השנה העיקר להתענות באדר הראשון (ת"ה סימן רצ"ד ומהר"י מינ"ץ) אע"פ שיש חולקין כך הוא עיקר ואם מתו בשנת העיבור באדר הב' מתענה גם כן בעיבור באדר השני (ג"ז שם) ועיין באורח חיים סי' תקס"ח סעיף ז' ועיין לעיל סימן שצ"א דאין לאכול בסעודה בליל יום שמת בו אב ואם. ואם חל תענית זה בערב שבת דינו כשאר תענית ועיין בא"ח סימן רמ"ט מיהו אם בפעם ראשון השלים ינהוג כן כל ימיו :
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
השנה הראשונה כשהקבורה נדחתה - לא נמצא מקור ראשוני
- שולחן ערוך, יורה דעה ת״ב:י״ב (ספריא)
נוסח הספירה לא מופעל
בשו"ע (מהדורה זו) "בעומר" בסוגריים (הגהה); נוסח לכל עדה - דרוש פסק רב
מקור
שו"ע תפט, א
"ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר)"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳
סדר תפל' ליל שני של פסח וספירת העומר. ובו י סעיפים: בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר ואם שכח לספור בתחל' הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחל' וסופר הימים והשבועו' כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר) עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר) וביום שמיני אומר היום שמונה ימים שהם שבוע א' ויום א' (בעומר) וכן עד שיגיע לארבע' עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועו' (בעומר) ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (נוסח לפי עדה)
נוסח "לעומר" - לא נשלף מקור
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳ (ספריא)
שעות זמניות לא מופעל
הזמנים מחושבים בשעות זמניות (היום מחולק ל-12)
מקור
רמ"א רלג, א
"ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות"
- שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג:א׳
זמן תפלת המנחה. ובו ב סעיפים: מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע: הגה ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות) ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה: הגה ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים: (ב"י בשם אהל מועד ורשב"א):
בסיס היום (גר"א: נץ-שקיעה; מג"א: עלות-צאת) - ראו שורה 38a
- שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג:א׳ (ספריא)
סוף זמן תפילה לא מופעל
עד סוף ד' שעות (שליש היום)
מקור
שו"ע פט, א
"ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום"
- שולחן ערוך, אורח חיים פ״ט:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים פ״ט:א׳
הלכות תפלה וזמנה. ובו ח סעיפים: זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב יראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא: הגה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סימן ק"ח:
סטטוס בטבלת המקורות: אומת; בסיס מג"א - דרוש פסק רב
חישוב מג"א באתר: עלות עד צאת 16.1° - בסיס המג"א דרוש פסק רב
- שולחן ערוך, אורח חיים פ״ט:א׳ (ספריא)
חצות הלילה - קריאת שמע של ערבית לא מופעל
לכתחילה מיד בצאת הכוכבים, וזמנה עד חצי הלילה
מקור
שו"ע רלה, ג
"לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הככבים וזמנה עד חצי הלילה"
- שולחן ערוך, אורח חיים רל״ה:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רל״ה:ג׳
לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הככבים וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא י"ח:
- שולחן ערוך, אורח חיים רל״ה:ג׳ (ספריא)
זמן תפילין בבוקר (משיכיר) לא מופעל
משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו
מקור
שו"ע ל, א
"זמן הנחתן בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו"
- שולחן ערוך, אורח חיים ל׳:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים ל׳:א׳
זמן הנחתן. ובו ה סעיפים: זמן הנחתן בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו:
סטטוס בטבלת המקורות: אומת (הכלל); זווית - דרוש פסק רב
הזווית באתר (11.5°, Hebcal) - לא נשלף מקור לזווית
- שולחן ערוך, אורח חיים ל׳:א׳ (ספריא)
אפיקומן קודם חצות לא מופעל
בליל הסדר אוכלים את האפיקומן קודם חצות
מקור
שו"ע תעז, א
"ויהא זהיר לאכלו קודם חצות"
- שולחן ערוך, אורח חיים תע״ז:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תע״ז:א׳
דיני אכילת האפיקומן. ובו ב סעיפים: לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד זכר לפסח הנאכל על השובע ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו ויהא זהיר לאכלו קודם חצות: (ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות) (ר"ן פרק ע"פ וס"ב דמגילה):
חצות הלילה מחושב (Hebcal)
- שולחן ערוך, אורח חיים תע״ז:א׳ (ספריא)
יום טוב במוצאי שבת - יקנה"ז לא מופעל
בקידוש של ליל יום טוב שחל במוצאי שבת אומרים יקנה"ז
מקור
שו"ע תעג, א
"ואם חל בשבת אומר ויכולו ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז"
- שולחן ערוך, אורח חיים תע״ג:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תע״ג:א׳
דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס השני. ובו ז סעיפים: מוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו ומברך שהחיינו ואם חל בשבת אומר ויכולו ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז ואם שכח להבדיל ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה ישלים ההגדה עד גאל ישראל ואחר כך יבדיל: הגה ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש (רבי' ירוחם והרא"ש בתשובה ומרדכי פרק ע"פ) ואם אין ידיו נקיות יטול מעט אבל אין לברך על הנטילה ובעל הבית לא ימזוג בעצמו רק אחר ימזוג לו דרך חירות (מהרי"ב):
הדלקה מאש קיימת - לא נשלף מקור
- שולחן ערוך, אורח חיים תע״ג:א׳ (ספריא)
תשעה באב - איסורי היום לא מופעל
רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה, לימוד תורה (חוץ מהדברים הרעים)
מקור
שו"ע תקנד, א
"תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ד:א׳
דברים האסורים בתשעה באב. ובו כה סעיפים: תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמ' בהלכות ובאגדות משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותינוקות של בית רבן בטלים בו אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ואם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם:
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ד:א׳ (ספריא)
תשעה באב שחל ביום ראשון - הבדלה לא מופעל
במוצאי שבת "בורא מאורי האש" בלבד; במוצאי הצום הבדלה על הכוס
מקור
שו"ע תקנו, א
"כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש ואין מברך על הבשמים ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ו:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ו:א׳
תשעה באב שחל ביום ראשון. ובו סעיף אחד: ליל תשעה באב שחל בא' בשבת כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש ואין מברך על הבשמים ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים:
- שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ו:א׳ (ספריא)
קריאת התורה בשני ובחמישי מאושר
קוראים שלושה, בלי הפטרה
מקור
שו"ע קלה, א
"בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם ואין מפטירין בנביא"
- שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה:א׳
סדר קריאת התורה ביום ב' וה' ובו יד סעיפים: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם ואין מפטירין בנביא: הגה ואם היו שני חתנים בב"ה והם ישראלים מותר להוסיף לקרות ד' דלדידהו הוי כי"ט שמותר להוסיף (מרדכי פ' הקורא עומד והגהות מיימוני פ' י"ב מהס"ת) ונראה דה"ה לשני בעלי ברית די"ט שלהם הוא כדלקמן סי' תקנ"ט (ודין שבת וי"ט ע"ל ריש סי' רפ"ב לענין הוספה):
חלוקת העליות והפטרות אשכנז/ספרד: נתוני Hebcal (@hebcal/leyning); תימן וחב"ד - לא אומת
- שולחן ערוך, אורח חיים קל״ה:א׳ (ספריא)
ארבע פרשיות - שקלים מאושר
ר"ח אדר בשבת: שלושה ספרים ומפטיר שקלים
מקור
שו"ע תרפה, א
"ר"ח אדר הסמוך לניסן שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים שהוא כי תשא עד ועשית כיור נחושת ומפטיר ויכרות יהוידע"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ה:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ה:א׳
סדר ד' פרשיות. ובו ז סעיפים: ר"ח אדר הסמוך לניסן שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים שהוא כי תשא עד ועשית כיור נחושת ומפטיר ויכרות יהוידע ומוציאין ג' ספרים באחת קורא פרשת השבוע ובשני של ר"ח ובשלישי קורא מפטיר בפרשת שקלים:
שאר הפרשיות המיוחדות: לפי נתוני Hebcal
- שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ה:א׳ (ספריא)
מכירת חמץ מאושר
אפשר למכור חמץ לגוי במכירה המסודרת על ידי הרבנים
מקור
פנה"ל פסח ו, ג
"מצד הדין יכול כל אדם למכור את חמצו לגוי במכירת החמץ המסודרת על ידי הרבנים"
- פניני הלכה, פסח ו׳:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, פסח ו׳:ג׳
מכירת חמץ / למי נועדה כיום מכירת חמץ בדורות האחרונים, נתחדשו שיטות איחסון, שעל ידם ניתן לשמר מוצרי מזון זמן רב, וממילא ליצרני המזון והסוחרים יש תמיד מלאי גדול. ושוב התעורר הצורך למכור את החמץ לפני הפסח, כדי שלא להפסיד את שוויו של המלאי, וכדי שלא להפסיד את השווקים בימים שאחר הפסח, שאם יקפידו לסיים את כל מלאי המזון לפני הפסח, יעברו ימים ושבועות עד שיצרני המזון יוכלו לייצר ולשווק מחדש את מוצריהם. בנוסף להפסד שייגרם ליצרנים ולסוחרים, גם לקונים יגרם צער שלא יוכלו לקנות מוצרי חמץ מוכנים במשך השבועות שאחר הפסח. לכן בעלי המפעלים, רשתות המזון והחנויות, מוכרים לפני הפסח את כל חמצם לנוכרי, ומיד אחר הפסח קונים אותו בחזרה, וחוזרים לשווקו. מצד הדין יכול כל אדם למכור את חמצו לגוי במכירת החמץ המסודרת על ידי הרבנים, ואף אם ירצה למכור מעט חמץ, כמו למשל, חבילת איטריות קטנה, רשאי, שאין הבדל בין אם מוכר מעט או הרבה חמץ, בכל מקרה, אחר שהחמץ נמכר, היהודי אינו עובר עליו באיסורי חמץ. ויש מחמירים שלא לסמוך לכתחילה על מכירת החמץ, מפני שהיא נראית כהערמה, הואיל והחמץ נשאר בביתו של היהודי, וקרוב לוודאי שהגוי לא יבוא ליקח ממנו את חמצו, ואחר הפסח היהודי מיד חוזר לאכול מאותו חמץ. לכן לדעתם רק כדי למנוע הפסד מרובה ראוי למכור את החמץ, אבל כאשר מדובר בהפסד מועט אין למכור את החמץ. למעשה, נוהגים כיום להמליץ לכולם להשתתף במכירת חמץ, מפני שיש מוצרי מזון ותרופות טעימות שיש ספק אם נתערב בהם מעט חמץ, ואין ראוי לאבדם מפני ספק כזה, וכן אין אפשרות להשאירם בבית שמא יש בהם חמץ, לפיכך נכון למוכרם במכירת חמץ ולצאת בזה מהספק. כמו כן יש סוברים שאנשים שיש להם מניות בחברות שבבעלותן חמץ, חייבים למכור את חלקם, ובמכירת החמץ מוכרים ...
מועד אחרון ופרטים - לפי הרב המוכר (לא נקבע באתר)
- פניני הלכה, פסח ו׳:ג׳ (ספריא)
תשליך נדרש בירור רבני
הולכים אל הנהר ואומרים "ותשליך"
מקור
רמ"א תקפג, ב
"והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו"
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ג:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ג:ב׳
אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב וזכר לאילו של יצחק: הגה יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימטריא חט ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (מהרי"ל) והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מנהגים) וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי) ומנהג נכון הוא:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לפי עדה)
מנהג ספרד וזמן התשליך - לא נשלף מקור
- שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״ג:ב׳ (ספריא)
כפרות נדרש בירור רבני
שו"ע: יש למנוע; רמ"א: מנהג ותיקין
מקור
שו"ע תרה, א + רמ"א
שו"ע: "יש למנוע המנהג" / רמ"א: "וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין"
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ה:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תר״ה:א׳
מנהג כפרות בערב יום כפור. ובו סעיף אחד: מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג: הגה ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ) ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל) ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה ויש להסמיך שחיטת הכפרו' מיד לאחר שהחזירו עליו וסמך ידיו עליו דמות הקרבן וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור):
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ה:א׳ (ספריא)
הושענא רבה מאושר
מרבים במזמורים כמו ביום טוב
מקור
שו"ע תרסד, א
"ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ד:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ד:א׳
סדר יום הושענא רבה. ובו יא סעיפים: ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב: הגה ואין אומרים נשמת ואומרים מזמור לתודה ואומרים אין כמוך שמע ישראל וכו' כמו בי"ט ואומרים קדיש של אחר תפלת מוסף בניגון יום טוב ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת ויש לומר פזמון זכור ברית כשיש מילה בהושענא רבה ואומרים אותו קודם אנא אזון חין כו': כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הו"ר מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל: ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכפורים: הגה והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר כמו בעיו"כ [מנהגים] ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביום כפור לפי שבחג נידונים על המים ונוהגים להתיר בו אגודו של לולב ומקיפים שבעה פעמים ומרבים תחנונים על המים:
- שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ד:א׳ (ספריא)
שמחת תורה מאושר
שמחים ועושים סעודה לגמרה של תורה
מקור
רמ"א תרסט, א
"וקורין י"ט האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ט:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ט:א׳
סדר יום שמחת תורה. ובו סעיף אחד: במקום שעושין שני ימים טובים ליל תשיעי מקדשין ואומרים זמן ולמחר מוציאין שלשה ספרים וקורין באחד וזאת הברכה עד סוף התורה ובשניה בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות ובשלישית קורא המפטיר כמו אתמול ומפטיר ויהי אחרי מות משה: הגה וקורין י"ט האחרון שמחת תורה לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה (טור) ועוד נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורות שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות וכל מקום לפי מנהגו ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב והכל משום שמחה ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה וקוראים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר [מנהגים ורי"ב סימן פ"ד] עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה וקורים להם פרשת המלאך הגואל וגו' ובלילה קורים בספר תורה הנדרים שבתורה וכל מקום לפי מנהגו. עוד נהגו לסיים התורה אף על קטן העולה אע"ג דיש אומרים דדוקא תלמיד חכם צריך לסיים [מרדכי הגהות קטנות] בזמן הזה שהחזן קורא אין לחוש [ד"ע] במקום שאין להם רק שני ספרי תורות קורין בראשונה וזאת הברכה ובשניה בראשית וחוזרין ולוקחין הראשונה לעניינו של יום וכן עושין כל מקום דבעינן שלשה ספרי תורות ואין להם רק שתים (מצא כתוב):
בא"י שמחת תורה ביום שמיני עצרת (שורה 1)
- שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ט:א׳ (ספריא)
הזכרת נשמות ביום הכיפורים מאושר
נודרים צדקה ומזכירים נשמות
מקור
שו"ע תרכא, ו
"נהגו לידור צדקה ביום הכפורים בעד המתים ומזכירין נשמותיהם"
- שולחן ערוך, אורח חיים תרכ״א:ו׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תרכ״א:ו׳
נהגו לידור צדקה ביום הכפורים בעד המתים ומזכירין נשמותיהם דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביה"כ (מרדכי):
הזכרת נשמות ברגלים - לא נשלף מקור
- שולחן ערוך, אורח חיים תרכ״א:ו׳ (ספריא)
סיום שבעה ושלושים נדרש בירור רבני
מקצת היום ככולו: שביעי אחרי יציאת המנחמים; שלושים מהנץ
מקור
שו"ע יו"ד שצה, א
"דמקצת היום ככולו לא שנא מקצת יום שביעי לא שנא מקצת יום שלשים כיון שהנץ החמה ביום שלשים בטלו ממנו גזרת שלשים"
- שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ה:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ה:א׳
מקצת יום השבעה והשלשים ככולו. ובו ג' סעיפים: כיון שעמדו מנחמים מאצל האבל ביום שביעי מותר בכל דברים שאסור בהם תוך שבעה דמקצת היום ככולו לא שנא מקצת יום שביעי לא שנא מקצת יום שלשים כיון שהנץ החמה ביום שלשים בטלו ממנו גזרת שלשים (רא"ש ורבינו ירוחם): הגה ובמדינות אלו שאין המנחמין רגילין לבא ביום ז' צריך להמתין עד שעה שרגילין המנחמים לבא בשאר ימים דהיינו לאחר יציאה מבית הכנסת שרגילין לבא מנחמין כן נראה לי ודלא כמו שרגילין להמתין שעה על היום דאין הדבר תלוי רק בעמידת המנחמין (כן משמע באשיר"י):
סטטוס בטבלת המקורות: אומת; רגלים - דרוש פסק רב
ביטול שבעה ושלושים על ידי רגל - לא נשלף
- שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ה:א׳ (ספריא)
מניין שבעה ושלושים מאושר
סופרים מיום הקבורה
מקור
רמ"א יו"ד שעו, ד
"ומונין שבעה ול' מיום הקבורה אע"פ שלא שמע האבל מיד"
- שולחן ערוך, יורה דעה שע״ו:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה שע״ו:ד׳
עכשיו נוהגים שאחר שנגמר סתימת הקבר מעפר (או לאחר שהפך האבל פניו מן המת) חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא ואחר כך תולשין עפר ותולשין עשבים ומשליכים אחר גוום ורוחצין ידיהם במים: הגה י"א שיושבים ז"פ מפני שהרוחות מלוות אותו וכל זמן שיושבין בורחין ממנו (מהרי"ל בתשובה כ"ג בשם י"א) ובמדינות אלו לא נהגו לישב רק ג"פ אחר שרחצו הידים ואומרים כל פעם ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו' וכשנקבר המת ביום טוב יכולין לישב כך ג"פ כמו בחול (מ"כ בהגהות מנהגים) וה"ה אם נקבר סמוך לשבת עושין כן בשבת ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג"פ ומנהג אבותינו תורה (שם במהרי"ל) ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב (כל בו וריב"ש בשם תנחומא וספרי ובחיי בשם מסכת כלה וב"י בשם הזוהר ובא"ז בשם תנא דבי אליהו רבא) ע"כ נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגיהנם (כל בו בשם הגהות) ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי עדיין אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו (סברת הב"י ע"פ המנהג) מצוה להתענות ביום שמת אב או אם (ריב"ש וכל בו) . ג' אחין ואיש נכרי הג' אחין נוטלין ג' קדישין והאחר נוטל קדיש אחד ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואמו שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם ומי שיודע להתפלל כל התפלה מתפלל ואם יש אבלים אחרים נהגו שתוך שבעה לאבלם הם קודמים ואין לו קדיש כלל תוך ל' יש לו קדיש א' לאחר ל' כל הקדישין של אותו היום הם שלו ומונין שבעה ול' מיום הקבורה אע"פ שלא שמע האבל מיד (במהרי"ל) ואם נכרי הוא כא' מבני העיר לענין קדיש זו הולכים אחר המנהג (אגור בשם מהר...
- שולחן ערוך, יורה דעה שע״ו:ד׳ (ספריא)
בר מצווה מאושר
בן י"ג למצוות
מקור
משנה אבות ה, כא; משנה נדה ה, ו
אבות: "בן שלש עשרה למצות" / נדה: "בן שלש עשרה שנה ויום אחד, נדריו קימין"
- משנה אבות ה׳:כ״א (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה אבות ה׳:כ״א
הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:
- משנה נדה ה׳:ו׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה נדה ה׳:ו׳
בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו נִבְדָּקִים. בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. קֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֵׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ, אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֶׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֶׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ, נִדְרָן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ:
- משנה אבות ה׳:כ״א (ספריא)
בת מצווה מאושר
בת י"ב
מקור
משנה נדה ה, ו
"בת שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריה קימין"
- משנה נדה ה׳:ו׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה נדה ה׳:ו׳
בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו נִבְדָּקִים. בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרָיו קַיָּמִין. וּבוֹדְקִין כָּל שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. קֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֵׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ, אֵין נִדְרֵיהֶם נֶדֶר וְאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֶׁם מִי נָדָרְנוּ, לְשֶׁם מִי הִקְדָּשְׁנוּ, נִדְרָן נֶדֶר וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ:
- משנה נדה ה׳:ו׳ (ספריא)
בר מצווה - נולד באדר נדרש בירור רבני
נולד באדר ושנת י"ג מעוברת: אדר השני (רמ"א)
מקור
שו"ע או"ח נה, י + רמ"א
"ומי שנולד באדר ונעש' בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני"
- שולחן ערוך, אורח חיים נ״ה:י׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים נ״ה:י׳
אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון משנה מעוברת ונער אחר נולד באדר שני באחד בו ושנת י"ג אינה מעוברת אותו שנולד בכ"ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ"ט לאדר בשנת י"ג להיות בן י"ג שנה ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י"ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י"ג: הגה ומי שנולד באדר ונעש' בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני [תשו' מהר"י מינץ סי' ט']:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (לא מופעל עד הכרעה)
לספרדים ולמקרי אדר א'/ב' - דרוש פסק רב
- שולחן ערוך, אורח חיים נ״ה:י׳ (ספריא)
ברית מילה ביום השמיני מאושר
אין מלים עד הנץ ביום השמיני
מקור
שו"ע יו"ד רסב, א
"אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו"
- שולחן ערוך, יורה דעה רס״ב:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה רס״ב:א׳
זמן מילה לבריא ולחולה ולאנדרוגינוס. ובו ז' סעיפים: אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו (ומשעלה עמוד השחר יצא) (ב"י ממשנה פ"ב דמגילה) וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוה ומלין מיד בבקר ואפי' מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום: הגה עבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית (ב"י ממשנה שם והגה' מיי') מלו תוך ח' וביום יצא (הרא"ש בפ' ר"א דמילה ושכ"נ מתשו' הרשב"א) ועיין לקמן סי' רס"ד:
תינוק חולה, לידה בניתוח - לשאול רב ומוהל
- שולחן ערוך, יורה דעה רס״ב:א׳ (ספריא)
מילה בזמנה דוחה שבת ויום טוב מאושר
בזמנה דוחה; שלא בזמנה אינה דוחה
מקור
שו"ע יו"ד רסו, ב
"מילה דוחה י"ט ושבת בזמנה אבל שלא בזמנה אינה דוחה"
- שולחן ערוך, יורה דעה רס״ו:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה רס״ו:ב׳
מילה דוחה י"ט ושבת בזמנה אבל שלא בזמנה אינה דוחה ואפי' בזמנה אינו דוחה אלא המילה עצמה ופריעה ומציצה ואפי' פירש חוזר על ציצין המעכבין דהיינו אם נשאר מהעור עור החופה רוב גובהה של עטרה אפי' במקום א' ועל שאינם מעכבים אם לא פירש חוזר ואם פירש אינו חוזר ונותנין עליה אספלנית: הגה ומותר לטלטל האיזמל לאחר המילה להצניעו בחצר המעורב אע"ג דאינו צריך לו עוד באותו שבת דהא לא הוקצה בין השמשות מאחר דהיה צריך לו באותו שבת כן נראה לי (היתר טלטול כתוב בתא"ו נתיב א' והטעם הוא דברי המחבר ודלא כמהרי"ל) : אבל מכשיריה אינם דוחים כיון שהיה אפשר לעשות' מבעוד יום ולפיכך אין עושין סכין למול בו ואין מביאין אותו ממקום למקום ואפילו להוציאו מהבית [ולהביאו] דרך גגין וחצרות ומבואות שלא עירבו אבל אם שכח הסכין בגג וחצר מותר להביאו מזה לזה אפי' עירבו חצירות עם הבתים:
- שולחן ערוך, יורה דעה רס״ו:ב׳ (ספריא)
פדיון הבן - יום ל"א מאושר
אחרי שלושים יום; חל בשבת - ממתין ליום א'
מקור
שו"ע יו"ד שה, יא
"אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום... ואם חל יום ל"א להיות בשבת אין פודין אותו בשבת אלא ימתין עד יום א'"
- שולחן ערוך, יורה דעה ש״ה:י״א (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה ש״ה:י״א
אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום ואחר שלשים יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה ואם חל יום ל"א להיות בשבת אין פודין אותו בשבת אלא ימתין עד יום א' (י"א דאין לעשות פדיון הבן בחול המועד (במהרי"ו בשם ספר המצות מצור"ך) ויש מתירין) (תוספות פ"ק דמ"ק) וכן עיקר:
חול המועד: "(י"א דאין לעשות... ויש מתירין) וכן עיקר"; יום טוב - לא נשלף
- שולחן ערוך, יורה דעה ש״ה:י״א (ספריא)
מוריד הטל בקיץ - מנהג אשכנז בארץ ישראל מאושר
יוצאי אשכנז בא"י אומרים "מוריד הטל" בקיץ
מקור
פנה"ל תפילה יח, ו (הערה 5)
"ואף שהרמ"א קיד, ג, כתב שאין אומרים "מוריד הטל" בקיץ, מנהג אשכנז בא"י לאומרו"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
חב"ד - לא נבדק
ערי ספק - המנהג כיום נדרש בירור רבני
ברוב ערי הספק פורים בי"ד בלבד; בחברון, טבריה ולוד רבים קוראים גם בט"ו
מקור
פנה"ל זמנים יז, ג
"למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד" / "כמו חברון, טבריה ולוד, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מידע בלבד, בלי חישוב ט"ו)
יארצייט באדר - לפי עדה ולפי שנת הפטירה נדרש בירור רבני
ספרד: אדר ב'; אשכנז: אדר א' (יש בשניהם); נפטר בשנה מעוברת: באותו אדר
מקור
פנה"ל זמנים יד, ו (הערה 6)
"למנהג יוצאי ספרד בשנה מעוברת מקיימים את יום הזיכרון באדר השני" / "ואם יום הפטירה היה בשנה מעוברת, יקיימו את היורצייט בשנה מעוברת באדר שבו אירעה הפטירה"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מוצג לפי מנהג, בלי בחירה אוטומטית)
"ולמנהג יוצאי אשכנז באדר הראשון" ; "ויש מהאשכנזים שמחמירים לקיימו פעמיים"
בר מצווה למי שנולד באדר נדרש בירור רבני
נולד באדר של שנה רגילה: אדר השני; נולד באדר הראשון של שנה מעוברת ושנת המצווה מעוברת: אדר הראשון
מקור
פנה"ל זמנים יד, ו (הערה 6)
"מי שנולד בשנה רגילה בחודש אדר, ושנת בר המצווה שלו בשנה מעוברת, יום בר המצווה שלו יחול באדר השני"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מוצג לפי המקור, בלי בחירה אוטומטית)
"והוא נולד באדר הראשון, וגם שנת בר המצווה היתה מעוברת, יום בר המצווה שלו יחול באדר הראשון"
הזכרת נשמות ברגלים - מנהג אשכנז נדרש בירור רבני
יוה"כ, שמיני עצרת, שביעי של פסח ושבועות
מקור
פנה"ל מועדים ב, ח
"נוהגים יוצאי אשכנז ביום הכיפורים, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח, ובחג השבועות, לאחר קריאת התורה, להזכיר את נשמות קרוביהם"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (תאריכים בלבד)
ספרד/תימן/חב"ד - לא נבדק (chabad.org חסום לשליפה)
רגל שמבטל שבעה ושלושים נדרש בירור רבני
הרגל מפסיק שבעה; ימי הרגל עולים לשלושים; שבעה לפני הרגל - מבטל שלושים
מקור
שו"ע יו"ד שצט, א, ג
"הרגל מפסיק האבלות ומבטל ממנו גזרת שבעה וימי הרגל עולים לו למנין שלשים" / "אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג בהם גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים"
- שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ט:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ט:א׳
דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: הקובר מתו קודם הרגל בענין שחל עליו אבילות ונהג בו אפילו שעה אחת קודם הרגל הרגל מפסיק האבלות ומבטל ממנו גזרת שבעה וימי הרגל עולים לו למנין שלשים הרי שבעה לפני הרגל וימי הרגל ומשלים עליהם השלשים ודוקא שנהג אבלות באותה שעה אפילו לא נהג אלא דברים שבצינעא כגון ששמע שמועה קרובה ביום שבת שחל להיות בערב הרגל שאע"פ שאינו נוהג אלא דברים שבצינעא הרגל מפסיק אבל אם שגג (או) הזיד ולא נהג אבלות או שהיה קרוב לחשכה ולא היה יכול לנהוג אין הרגל מבטל האבלות וכ"ש אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל שאין הרגל מבטלו אלא נוהג ברגל דברים שבצינעא ומונה שבעה אחר הרגל ובאותם השבעה מלאכתו נעשית ע"י אחרים ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעה בתוך ביתו דכיון דכבר נתבטל בשבעת ימי הרגל ממלאכה אע"פ שלא נתבטל מחמת האבל אלא מחמת הרגל סוף סוף נהג בדין אבילות בענין מלאכה הילכך אין להחמיר בו כמו בשאר אבילות ומלאכתו נעשית ע"י אחרים וכל ימי הרגל רבים מתעסקים בו לנחמו הילכך אין מתעסקין בו לנחמו אחר הרגל ורגל עולה למנין שלשים שהרי דין שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגים ברגל ולא מתורת רגל בלבד אסור בהם אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש כלים מגוהצים חדשים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים ושמח שמחת מריעות והבא ממדינת הים ומבית השביה והשאר שמנו חכמים מותרין לספר ולכבס. ומדין אבילות אסור בכלם כמו בחול:
- שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ט:ג׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ט:ג׳
אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג בהם גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים אפי' חל יום שביעי בערב הרגל דמקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן ומותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב הרגל: הגה סמוך לחשיכה (טור) ובערב פסח מותר בכל אחר חצות דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך ועדיף שיגלח קודם חצות הואיל ואחרים אסורים לגלח אחר חצות (תשובת ר"י מינץ ס"ד) : וכן אם חל שמיני בשבת שבערב הרגל מותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב שבת ואם לא גילח בערב יום טוב או בערב שבת מותר לגלח אחר הרגל שכבר נתבטל ממנו גזירת שלשים אבל בחול המועד לא יגלח כיון שהיה אפשר לו לגלח קודם הרגל ואם חל שביעי שלו בשבת ערב הרגל אסור לגלח בערב שבת ומותר לגלח אחר הרגל וכן בחול המועד כיון שלא היה יכול לגלח קודם הרגל:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מידע בלבד, בלי חישוב)
פרטים (שלא נהג אבלות, ראש השנה ויוה"כ) - ראו המקור
- שולחן ערוך, יורה דעה שצ״ט:א׳ (ספריא)
שבת חנוכה בירושלים - הדלקת נרות שבת לא מופעל
יש הדוחים בשבת חנוכה את הדלקת נרות שבת מ-40 ל-20 דקות לפני השקיעה
מקור
פנה"ל זמנים יג, ה (הערה 11)
"בירושלים נוהגים לקבל שבת כארבעים דקות לפני השקיעה, אבל בשבת חנוכה רבים נוהגים לדחות את הדלקת נרות שבת עד עשרים דקות לפני השקיעה"
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ה׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים י״ג:ה׳
דיני המקום והזמן / זמן הדלקת הנרות בערב שבת ובמוצאי שבת בערב שבת ברור שלא ניתן להדליק נרות אחר השקיעה, מפני שבשקיעת החמה השבת נכנסת ואסור להדליק אש. גם סמוך לשקיעה אין להדליק נרות, כי מצווה להוסיף מהחול על הקודש ולקבל את השבת לפני שקיעת החמה. בפועל, נוהגים ברוב הקהילות לקבל את השבת כעשרים דקות לפני השקיעה, וזה זמן הדלקת נרות שבת המודפס בלוחות. ובשבת חנוכה צריך להדליק נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת. אף שמדליקים נרות חנוכה לפני השקיעה, מכל מקום עיקר פרסום הנס יעשה בלילה, ולכן צריכים להקפיד שיהיה מספיק שמן בנרות, כדי שידלקו עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. טוב להתפלל מנחה בציבור לפני הדלקת נרות חנוכה, מפני שתפילת המנחה שייכת ליום הקודם ואילו הדלקת הנרות שייכת ללילה העומד לבוא. אבל אין להתפלל לשם כך תפילת מנחה ביחיד (שו"ע או"ח תרעט, א; משנה ברורה תרעט, ב; כה"ח תרעא, עט). במוצאי שבת, מתפללים ערבית תחילה, ואח"כ מדליקים נרות חנוכה. רבים נוהגים להקדים את ההבדלה להדלקת הנרות, מפני שההבדלה מסיימת את השבת ונרות החנוכה כבר שייכים ליום הבא (ט"ז תרפא, א, ערוה"ש ב, בא"ח וישב כא). ויש נוהגים להדליק נר חנוכה תחילה, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את הדלקת הנר לצאת הכוכבים, ועוד, שכמה שאפשר לאחר את ההבדלה עדיף, כדי להמשיך בכך במידה מסוימת את קדושת השבת. אמנם כדי שיהיה מותר להדליק נרות לפני ההבדלה, צריך לומר לפני כן 'אתה חוננתנו' או: 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' (רמ"א שו"ע או"ח תרפא, א). למעשה, לשני המנהגים יש מקום בהלכה (באו"ה שם), וכל אדם רשאי לבחור בזה את מנהגו.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מידע בלבד)
"ויש נוהגים שלא לשנות את זמן הדלקת נרות השבת הקבוע" (שם)
- פניני הלכה, זמנים י״ג:ה׳ (ספריא)
קדיש - מנהג ספרד (מקור משני) לא מופעל
ספרדים: 12 חודש, ובשבוע הראשון של החודש ה-12 מפסיקים
מקור
הידברות (מקור משני, פסק מעשי)
"ולפי מנהג הספרדים, האבל אומר קדיש כל 12 חודש, אך בשבוע הראשון של החודש ה-12 פוסק מלומר קדיש במשך כשבוע"
- https://www.hidabroot.org/question/94994 (ויקיטקסט)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מקור משני, מידע בלבד)
מקור משני בלבד; חישוב התקופה כבוי (שורה 33)
כפרות - נתינה לעניים או פדיון בכסף לא מופעל
נהגו לתת את הכפרות לעניים או לפדותן בממון לעניים
מקור
רמ"א תרה, א
"ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים"
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ה:א׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תר״ה:א׳
מנהג כפרות בערב יום כפור. ובו סעיף אחד: מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג: הגה ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ) ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל) ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה ויש להסמיך שחיטת הכפרו' מיד לאחר שהחזירו עליו וסמך ידיו עליו דמות הקרבן וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור):
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (חלק משורה 44a)
- שולחן ערוך, אורח חיים תר״ה:א׳ (ספריא)
הדלקת נרות - מנהג הערים (נוסח אתר פניני הלכה) נדרש בירור רבני
ירושלים 40, חיפה 30, תל אביב ורוב ערי הארץ 20
מקור
פנה"ל שבת ג, ב
"ובירושלים נהגו הנשים לכתחילה להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה, ובחיפה שלושים דקות לפני השקיעה, ובתל אביב ורוב ערי הארץ, עשרים דקות"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (ברירת מחדל מתועדת)
זכרון יעקב 30: לפי הגדרות Hebcal, לא אומת מקור הלכתי עצמאי
הדלקת נרות - לא מוקדם מדי ולא מאוחר נדרש בירור רבני
עיקרון כללי
מקור
שו"ע רסג, ד
"לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר"
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״ג:ד׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רס״ג:ד׳
לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהיא שעה ורביע קודם הלילה: הגה וע"ל סי' רס"ז ואם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור):
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״ג:ד׳ (ספריא)
צאת הכוכבים 8.5° - שיטת החישוב (תיעוד טכני) לא מופעל
ברירת המחדל של ספריית Hebcal להבדלה: 8.5°
מקור
תיעוד Hebcal (hebcal-es6)
"defaults to Tzeit Hakochavim - nightfall, when 3 small stars are visible - calculated at 8.5° of solar depression"
- https://github.com/hebcal/hebcal-es6 (ויקיטקסט)
סטטוס בטבלת המקורות: אומת (תיעוד טכני); 8.5° - דרוש פסק רב
המקור ההלכתי (פנה"ל זמנים יג, ד) אינו קובע 8.5° דווקא
צומות קלים - עלות השחר: שתי דעות נדרש בירור רבני
אור ראשון (17.5°) או "האיר המזרח" (16.1°)
מקור
פנה"ל זמנים ז, ג
"האם בעת היראות אור ראשון במזרח (כשהחמה 17.5 מעלות מתחת לאופק), או מעט אח"כ, בשעה שהאיר המזרח (כשהחמה 16.1 מעלות מתחת לאופק)"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
"מעיקר הדין... הלכה כדעת המקילים, אבל טוב יותר להחמיר" (שם)
צומות קלים - צאת הכוכבים: שתי דעות נדרש בירור רבני
מיטיבי ראות (4.8°) או רואים רגילים (6.2°)
מקור
פנה"ל זמנים ז, ג
"בעת שהמומחים ומיטיבי הראות רואים שלושה כוכבים (כשהחמה 4.8 מעלות מתחת לאופק), או כאשר אנשים רגילים יכולים לראות שלושה כוכבים"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
(6.2° לרואים רגילים, שם)
צאת הכוכבים בספק דאורייתא (הרחבות) לא מופעל
בצאת השבת, ברית וק"ש: להחמיר עד 6.2°
מקור
פנה"ל הרחבות שבת א, ג, א
"אך כיוון שהדבר נוגע לספק דאורייתא, בצאת השבת, קביעת זמן ברית מילה וקריאת שמע, יש להחמיר עד שהחמה תשקע 6.2 מעלות"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
באתר צאת השבת מחושב 8.5° (מאוחר יותר)
הלל בראש חודש - לשון השולחן ערוך (נוסח ספרד) נדרש בירור רבני
בדילוג; יש אומרים שאף הציבור אינו מברך, וכן נוהגים בארץ ישראל
מקור
שו"ע תכב, ב
"וקורים הלל בדילוג בין יחיד בין צבור" / "ויש אומרי' שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף" / "וכן נוהגי' בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותי'"
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:ב׳
וקורים הלל בדילוג בין יחיד בין צבור וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרא את ההלל (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פ' במה מדליקין ושבולי לקט) ולבסוף יהללוך והיחיד אין מברך עליו ויש אומרי' שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגי' בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותי': הגה ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא"ש ור"ת) וכן נוהגין במדינות אלו ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פ' במה מדליקין ואגור בשם שוחר טוב) ונהגו כן בהודו ולא באנא:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (תחולה על תתי-קהילות)
יש לאשר את התחולה על תתי-הקהילות הספרדיות
- שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:ב׳ (ספריא)
הלל בראש חודש - ילקוט יוסף (מקור ייעודי לספרדים, משני) נדרש בירור רבני
הספרדים אינם מברכים
מקור
ילקוט יוסף (yalkut.info), סימן תכב
"מנהג האשכנזים לברך על הלל בראש חודש "לקרוא את ההלל", אך הספרדים אין מברכים על ההלל בר"ח"
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (מקור משני)
מקור משני (פסק מעשי)
הלל בראש חודש - שיטת הרמב"ם לא מופעל
מנהג ואינו מצווה, ואין מברכים עליו
מקור
רמב"ם הל' מגילה וחנוכה ג, ז
"אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינו מצוה... ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג"
- משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ז׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ז׳
מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. תִּשְׁעָה יְמֵי הֶחָג. וּשְׁמוֹנָה יְמֵי חֲנֻכָּה. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל פֶּסַח. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת. אֲבָל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרִיאַת הַהַלֵּל מִנְהָג וְאֵינוֹ מִצְוָה. וּמִנְהָג זֶה בְּצִבּוּר לְפִיכָךְ קוֹרְאִין בְּדִלּוּג. וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּנְהָג. וְיָחִיד לֹא יִקְרָא כְּלָל. וְאִם הִתְחִיל יַשְׁלִים וְיִקְרָא בְּדִלּוּג כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין הַצִּבּוּר. וְכֵן בִּשְׁאָר יְמֵי הַפֶּסַח קוֹרְאִין בְּדִלּוּג כְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (שיטה, לא מקור ייעודי לנוסח)
זיקת מנהג תימן בלדי לשיטת הרמב"ם - לא אומתה במקור
- משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ז׳ (ספריא)
שיעור בין השמשות ותוספת שבת - במילין נדרש בירור רבני
ג' מילין ורביע; בין השמשות ג' רבעי מיל
מקור
שו"ע רסא, ב
"מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע"
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳ (ספריא)
הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳
יש אומרי' שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיע' שאין השמש נראת על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה: הגה ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוס' פ' תפלת השחר) [וע"ל סי' רס"ז]:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
ההמרה לדקות תלויה בשיעור מיל (שורות 15a ו-38d)
- שולחן ערוך, אורח חיים רס״א:ב׳ (ספריא)
עמוד השחר - 16.1° ו-17.5° לא מופעל
לפי שיטה זו 16.1°; לדעה שזה האור הראשון: כ-17.5°
מקור
פנה"ל תפילה יא, ב
"כדי לחשב את זמן 'עמוד-השחר' בדייקנות לפי שיטה זו, יש לחשב בכל יום את הזמן שבו תגיע החמה ל-16.1 מעלות מתחת לאופק"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (הגדרת חישוב)
שם: "לדעה שהוא משעלה האור הקלוש הראשון שבמזרח, זמנו מוקדם יותר, כשהחמה מגיעה לכ-17.5 מעלות מתחת לאופק"
משיכיר - הגדרה ומקובל להורות לא מופעל
להבחין בין תכלת ללבן; מקובל סביב 50 דקות לפני הנץ
מקור
פנה"ל תפילה יא, א-ב
"ובאותו הזמן אפשר גם להבחין בין תכלת ללבן" / "למעשה מקובל להורות שהוא סביב 50 דקות לפני 'הנץ-החמה'"
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
- פניני הלכה, אתר ישיבת הר ברכה (ph.yhb.org.il)
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
באתר: 11.5° (חישוב Hebcal), אחת משיטות החישוב