ספירת העומר היום

ספירת העומר מתחילה בליל ט"ז בניסן, במוצאי יום טוב הראשון של פסח: יום חמישי 22.4.2027 בערב.

הלכות הספירה

מתחילים לספור בליל השני של פסח, אחרי תפילת ערבית.
מקור
שו"ע תפט, א
"בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳
  סדר תפל' ליל שני של פסח וספירת העומר. ובו י סעיפים: בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר ואם שכח לספור בתחל' הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחל' וסופר הימים והשבועו' כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר) עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר) וביום שמיני אומר היום שמונה ימים שהם שבוע א' ויום א' (בעומר) וכן עד שיגיע לארבע' עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועו' (בעומר) ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום:
המדקדקים סופרים אחרי צאת הכוכבים.
מקור
שו"ע תפט, ב
"והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ב׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ב׳
  אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר חוזרים לספור כשתחשך והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות:
נוסח הספירה בשולחן ערוך: "היום יום אחד (בעומר)". הנוסח לכל עדה נדרש בירור רבני
מקור
שו"ע תפט, א
"ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר)"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:א׳
  סדר תפל' ליל שני של פסח וספירת העומר. ובו י סעיפים: בליל שני אחר תפל' ערבית מתחילין לספור העומר ואם שכח לספור בתחל' הלילה הולך וסופר כל הלילה ומצוה על כל אחד לספור לעצמו וצריך לספור מעומד ולברך תחל' וסופר הימים והשבועו' כיצד ביום הראשון אומר היום יום אחד (בעומר) עד שמגיע לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד (בעומר) וביום שמיני אומר היום שמונה ימים שהם שבוע א' ויום א' (בעומר) וכן עד שיגיע לארבע' עשר יאמר היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועו' (בעומר) ועל דרך זה מונה והולך עד מ"ט יום:
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב (נוסח לפי עדה)
שכח לספור בלילה: סופר ביום בלא ברכה.
מקור
שו"ע תפט, ז
"שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ז׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ז׳
  שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה:
דילג יום שלם: ממשיך לספור בלא ברכה; ספק אם דילג: ממשיך בברכה.
מקור
שו"ע תפט, ח
"אם שכח לברך באחד מהימים... סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה"
- שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ח׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ט:ח׳
  אם שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה:

מנהגי ימי הספירה נדרש בירור רבני

מידע בלבד, לפי המקורות. בלי תזכורות עד הכרעת רב.

נישואין
- שו"ע (תצג, א): נוהגים שלא לישא אשה עד ל"ג בעומר; לפי פניני הלכה (זמנים ג, ה) רבים מעולי ספרד עד בוקר ל"ד.
- רמ"א: מל"ג בעומר ואילך הכל מותר; מנהג יוצאי אשכנז בארץ ישראל (פניני הלכה שם): עד כ"ט באייר, ורבים מקילים מל"ג בעומר.
מקור
שו"ע תצג, א + רמ"א
"נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר... הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי"
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:א׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:א׳
  דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד סעיפים: נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
פנה"ל זמנים ג, ה
"למנהג רבים מעולי ספרד, איסור הנישואין נמשך מתחילת ספירת העומר ועד יום ל"ד בעומר"
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ה׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ה׳
  מנהגי אבלות בספירת העומר / נישואין ואירוסין בימי ספירת העומר אחר שעסקנו במשך זמן האבלות, נסכם את דיני המנהגים באופן מפורט. כתבו הגאונים, שמאז שמתו תלמידי רבי עקיבא בימים שבין פסח לעצרת, נהגו ישראל שלא לשאת בהם אשה. לדעת כמה פוסקים, רק מנישואין של רשות נמנעים, כגון מי שכבר היה נשוי וקיים מצוות פריה ורביה, אולם מי שעדיין לא קיים מצוות פריה ורביה, יכול להינשא בימי ספירת העומר, שמצוות הנישואין דוחה מנהג (רדב"ז, פר"ח). אבל למעשה הסכימו האחרונים שהמנהג הוא שגם מי שלא קיים מצוות פריה ורביה לא ישא אשה בימים אלו, שאם לא כן אין כמעט משמעות למנהג האבלות. אבל מותר להחזיר את גרושתו, מפני שיש בזה מצווה ואין ריבוי שמחה (משנה ברורה תצג, א, כה"ח ב-ג). למנהג רבים מעולי ספרד, איסור הנישואין נמשך מתחילת ספירת העומר ועד יום ל"ד בעומר, ומבוקר ל"ד בעומר מותר לערוך נישואין. ולמנהג קהילות רבות מיוצאי ספרד, כבר מליל ל"ג בעומר מותר לערוך נישואין (לעיל הערה 3). ומנהג יוצאי אשכנז בארץ ישראל היה, לאסור נישואין מתחילת הספירה עד כ"ט באייר, ומראש חודש סיוון מותר. וכיום רבים נוהגים לערוך נישואין למי שלא קיים עדיין מצוות פריה ורביה מל"ג בעומר ואילך, כפי שנהגו באשכנז, וכן ראוי לנהוג לכתחילה. ולגבי יום ל"ג בעומר, מוסכם על כל מנהגי אשכנז שמותר להינשא בו, ויש מקילים גם בליל ל"ג בעומר, והרוצה להקל רשאי. ואם הנישואין נערכו ביום ל"ג לכל הדעות אפשר להמשיך בשמחה בליל ל"ד בעומר. מי שהוזמן לחתונה ביום שלפי מנהגו אין מתחתנים, אבל למנהג החתן מתחתנים, רשאי לילך לחתונה ולהשתתף בסעודה ולשמח את החתן והכלה בריקודים (אג"מ או"ח א, קנט). רק נישואין אסורים, אבל מותר לערוך מסיבה המכונה בימינו 'אירוסין'.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
תספורת
- שו"ע (תצג, ב): אין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר (ואם ל"ג חל בערב שבת מסתפרים בו).
- רמ"א: מסתפרים ביום ל"ג; ויש מנהגים נוספים (רמ"א תצג, ג). הנוהגים לפי האר"י: עד ערב שבועות (פניני הלכה זמנים ג, ו).
מקור
שו"ע תצג, ב-ג + רמ"א
שו"ע: "ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר" / רמ"א: "ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג"
- שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:ב׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג:ב׳
  נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) מי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ג׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ג׳
  מנהגי אבלות בספירת העומר / מנהג יוצאי ספרד רבים נוהגים לקיים את מנהגי האבלות מהיום הראשון של ספירת העומר ועד לבוקר ל"ד בעומר. וזאת על פי המסורת הגורסת בגמרא שתלמידי רבי עקיבא מתו עד 'פרוס העצרת', והכוונה עד חמישה עשר יום לפני חג העצרת, נמצא שצריך להמשיך את האבלות עד יום ל"ד בעומר. אלא שכמו לגבי אבלות שבעה, מקצת היום נחשב ככולו, ואחר שישב האבל מעט על הארץ בתחילת היום השביעי, כבר קיים את האבלות של היום השביעי ויכול לקום מאבלותו, כך גם לגבי מנהגי האבלות של ספירת העומר. לפיכך, אין צורך להמתין עד סיום יום ל"ד בעומר, אלא כבר בבוקר יום ל"ד בעומר, כיוון שעברו מספר רגעים אחר שעלה השחר, נחשב מקצת היום ככולו, וכל מנהגי האבלות מתבטלים. ואמנם ביום ל"ג בעומר מותר לשיר, לנגן ולרקוד, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי, אולם שאר מנהגי האבלות נשארים בתוקפם, ואסור לפי מנהג זה לישא אשה ולהסתפר בל"ג בעומר. ומשנסתיים ל"ג בעומר אסור בליל ל"ד לנגן ולרקוד, וכשיגיע בוקר ל"ד יתבטלו כל מנהגי האבלות. (ולעניין תספורת, הנוהגים לפי האר"י מחמירים עד ערב חג השבועות, כה"ח תצג, יג). אולם בקהילות רבות נהגו לסיים את כל מנהגי האבלות בל"ג בעומר, כך נהגו בטורקיה ומצרים, וכמובן שבני אותן קהילות רשאים להמשיך במנהגם. ומי שיש לו ספק לגבי מנהגו, יכול בשעת הצורך להקל מל"ג בעומר. ומי שנהג להחמיר עד ל"ד בעומר ונצרך להקל מל"ג בעומר, ישאל חכם.
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ד׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ד׳
  מנהגי אבלות בספירת העומר / מנהג יוצאי אשכנז מנהג יוצאי אשכנז שהיה רווח בארץ ישראל שילב כמה מסורות. עיקר מנהגי האבלות נמשכים עד ל"ג בעומר, ומקצתם נמשכים אח"כ. וזאת על פי המסורת שהמגפה נעצרה בל"ג בעומר, אלא שאותם תלמידים שהתחילה מחלתם לפני ל"ג בעומר מתו אח"כ עד חג השבועות (מהר"ל חידושי אגדות ליבמות סב, ב). לפיכך, עד ל"ג בעומר נוהגים שלא להסתפר ולא לנגן ולרקוד, ואילו אח"כ נמנעים רק מנישואין ושמחות גדולות. ועוד טעם, שבעת מסעי הצלב ומאורעות ת"ח ות"ט נרצחו מאות אלפי יהודים מבני קהילות אשכנז, ורציחות אלו אירעו ברובם בסוף ספירת העומר, ועל כן נהגו בקהילות אשכנז להימנע באותם ימים משמחות גדולות. אבל מראש חודש סיוון, המנהג להתיר עריכת נישואין, מפני ששמחת חג השבועות, שכבר ניכרת מראש חודש סיוון, מבטלת את האבלות. וכיום רבים מעולי אשכנז מקילים לשאת אשה מל"ג בעומר ואילך, ורק משמחות גדולות של רשות נמנעים עד חג השבועות (מנהג אשכנז בחו"ל מבואר בהערה). וביום ל"ג בעומר עצמו, מותר לשאת אשה ולהסתפר. אלא שנחלקו המנהגים בדין ליל ל"ג בעומר: יש אומרים שגם בליל ל"ג מותר לשאת אשה ולהסתפר, מפני שכל יום ל"ג בעומר הוא יום של שמחה. ויש אומרים שצריכים לנהוג שלושים ושלושה ימי אבל רצופים, ולכן רק לאחר שהגיע בוקר ל"ג, אומרים מקצת היום ככולו, ומותר לשאת אשה ולהסתפר. לכתחילה נוהגים להחמיר, ובשעת הצורך אפשר לנהוג כמקילים. ולכל המנהגים מותר לקיים בליל ל"ג שמחה של ריקודים ונגינה.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
גילוח
- פניני הלכה (זמנים ג, ז): לדעת רבים גילוח בכלל תספורת; יש מקילים. "נכון שכל אדם ימשיך במנהג אביו, או כפי שרבו מורה".
מקור
פנה"ל זמנים ג, ז
"לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח"
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ז׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ז׳
  מנהגי אבלות בספירת העומר / גילוח לגבי גילוח התעוררה שאלה: האם למי שרגיל להתגלח בכל השנה מותר להתגלח בספירת העומר. לדעת רבים גילוח בכלל תספורת, ובכל הימים שאסור להסתפר אסור גם להתגלח. וכך נוהגים רוב בני הישיבות, עד שאי הגילוח הפך להיות ההיכר הבולט ביותר של האבלות בימי ספירת העומר. אולם מנגד, יש סוברים, שיש הבדל יסודי בין תספורת לגילוח. בתספורת יש חגיגיות, וכפי שמקובל שאנשים מסתפרים לקראת חגים ואירועים חגיגיים. ואילו הגילוח בימינו הוא מעשה שגרתי, הנעשה כל יום או כל כמה ימים, ומגמתו להסיר את הזיפים המכערים את פניהם של הרגילים להתגלח בכל יום, ולא עליו חל המנהג שלא להסתפר. ובמיוחד בערב שבת, ראוי להתגלח, כדי שלא לקבל את השבת באופן לא מכובד. למעשה נכון שכל אדם ימשיך במנהג אביו, או כפי שרבו מורה. מפני שאף שמעיקר הדין יותר נראה כסברת המקילים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש במנהג שלא להתגלח בימי הספירה ביטוי רב רושם לנכונות להקריב למען קיום המצוות, ויש לחוש שמא ביטול מנהג זה יפגע במסירות לשמירת המנהגים. לפיכך נכון שכל אחד ינהג בזה כאביו, כי עניין המסורת וההשפעה הסביבתית חשובים כאן יותר מהדקדוק בשאלה האם גם על גילוח חלים מנהגי האבלות. ולמי שאין מנהג אפשר להציע, שימנע מגילוח במשך השבוע ולקראת שבת יתגלח. והרוצה להתגלח בכל יום – רשאי.
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב
מוזיקה וריקודים
- משנה ברורה (תצג, ג): ריקודים ומחולות של רשות, נהגו איסור.
- פניני הלכה (זמנים ג, ח): לרבים מיוצאי ספרד עד בוקר ל"ד (ובל"ג מותר); ליוצאי אשכנז עד סוף יום ל"ב.
מקור
מ"ב תצג, ג; פנה"ל זמנים ג, ח
מ"ב: "אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר"
- משנה ברורה תצ״ג:ג׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: משנה ברורה תצ״ג:ג׳
  (ג) שפיר דמי - שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר:
- פניני הלכה, זמנים ג׳:ח׳ (ספריא)
  הטקסט המלא מספריא: פניני הלכה, זמנים ג׳:ח׳
  מנהגי אבלות בספירת העומר / ריקודים וכלי זמר כיוון שנהגו בימי הספירה שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שבכלל זה יש לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). וכן נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר. למנהג רבים מיוצאי ספרד, אמנם ימי האבלות נמשכים עד ל"ד בעומר בבוקר, אלא שבל"ג בעומר, לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי, מותר לנגן ולרקוד. ואחר ל"ג בעומר נמשך האיסור בליל ל"ד בעומר, ומיד לאחר תחילת בוקר ל"ד בעומר נפסקים מנהגי האבלות. ולמנהג קהילות רבות מיוצאי ספרד, מיום ל"ג בעומר ואילך נפסקים כל מנהגי האבלות. למנהג יוצאי אשכנז, האיסור נמשך עד סוף יום ל"ב לעומר, ומתחילת ליל ל"ג בעומר מותר לנגן ולרקוד ולשמוח לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי. ולאחר מכן המנהג הרווח בקרב רוב יוצאי אשכנז להימנע עד חג השבועות מקיום שמחות גדולות, כגון מסיבות סיום שנה חגיגיות, או ערבי ריקוד שמחים, אבל מותר לנגן ולשמוע כלי נגינה. חוג אירובי שעיקרו לצורך התעמלות אפשר לקיים גם לפני ל"ג בעומר, אבל ישתדלו להחליש את המוזיקה, כדי שיהיה ניכר שהיא לצורך התעמלות ולא לשמחה. בחול המועד פסח נוהגים לנגן ולרקוד, מפני שמצווה לשמוח בחול המועד (משנה ברורה תקכט, טז; עי' פס"ת תצג, ו). אלא שנישואין אין עורכים בחול המועד, מפני שאין מערבים שמחה בשמחה (שו"ע או"ח תקמו, א). וכן אסרו חכמים להסתפר בחול המועד, כדי שיסתפרו לפני החג (שם תקלא, ב; פנה"ל מועדים יא, ט). מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן במסיבות של גויים לצורך פרנסתו. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה, הואיל ואין בזה שמחה (ספ"כ יב, טז; ועי' פס"ת תצג, ד). אבל תלמיד שממילא אינו רגיל ללמוד ברצף כל השנה, אם אפשר טוב שההפסקה תהיה בימי האבלות שבספירת העומר. ואם בכוונתו לעשות הפסקה ...
סטטוס בטבלת המקורות: דרוש פסק רב